ע"א 36141-10-11

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לפרשנות כתבי ערבות שנתן בנק להבטחת השקעתו של אדם בדירות שהתכוון לרכוש. השאלה המרכזית היא האם לרוכש, אוזן, הייתה זכות לממש את הערבויות המוקדמות בשל עיכובים משמעותיים ובסופו של דבר ביטול הסכמי הרכישה. בית המשפט קמא פסק לטובתו של אוזן, והוביל את הבנק לערער. מספר גורמים מצדיקים את מימוש הערבויות מראש, לדברי השופט. ראשית, הסכמת הבנק לחלט את אותן ערבויות לטובת בנק דיסקונט, שהלווה כספים לאוזן, מונעת ממנו לטעון אחרת במקרה זה, מה גם שהבנק לא ערער על פסיקה קודמת בנושא דומה, מה שיצר מצג קיבול. שנית, בהסכמי הרכישה נקבע כי איחור של למעלה מ-9 חודשים במסירת הדירות יקנה לרוכש זכות לפעול בעניין הערבויות. הבנק, המודע לסעיף זה, מחויב לו, ואוזן רשאי להפעיל אותו. שלישית, האיחור הניכר והבלתי סביר במסירת הדירות, לצד ביטול הסכמי הרכישה בשל אי פירעון ההלוואות כתוצאה מהאיחור, מקיים לכאורה את התנאים למימוש הערבויות לפי חוק הבטחת השקעה לרוכשי דירות. בנוסף, מכירת הדירות ושמירת התמורה תוך שלילת תוקף הערבויות תהווה עשיית עושר ולא במשפט. השופטת מדגישה כי הערעור נדחה על סמך ממצאים אלה, ללא צורך להתעמק בהוראות חוק המכר (דירות). השופט שנלר מסכים עם הדחייה, אך מעדיף לשמור לעצמו את שיקול הדעת בעניינים הקשורים לחוק המכר. השופט לבכר שרון מיישר קו עם דעתו של השופט ורדי. בעקבות זאת נדחה הערעור, ואוזן זוכה בשכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל.