ת"א 1001/08

תקציר

פסק דין זה דן בתביעות שהגישו מספר תובעים כנגד הנתבע בגין ליקויים בדירות חדשות שרכשו מהנתבעת, וכן בגין איחור במסירת הדירות. התביעות נוסחו באופן כללי, ללא פירוט ספציפי של הנזקים שנגרמו לכל תובע, וכל התובעים תבעו פיצויים בסך 500,000-600,000 ₪. הנתבעת חתמה על חוזה פרוגרמה עם מדינת ישראל להקמת מבנים אלה, והשופטת ניתחה תחילה את חוזה הפרוגרמה ואת הרלוונטיות שלו לטענות. לאחר מכן התעמק השופט בטענות הספציפיות המשותפות לכל התובעים, כגון איחור במסירת הדירות. השופטת קבעה כי הנתבעת זכאית להארכה של שלושה חודשים במועד המסירה ללא כל סיבה, ולשלושה חודשים נוספים בשל מלחמת המפרץ, כלומר אין עילה לפיצוי בגין האיחור במסירה. השופטת בחנה גם את טענות התובעים בנוגע לליקויים בדירות ומצאה כי בעוד שניתן לתקן חלק מהליקויים, התובעים סירבו לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים אלה, ובכך ויתרו על זכותם לפיצוי בגין ליקויים אלה. בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון פסק השופט פיצוי הולם, בדרך כלל בין 7,000 ל-8,000 שקל לכל משפחה תובעת. השופטת דנה גם בטענות פרטניות של כל אחת ממשפחות התובעים בנוגע להפחתת נזקים, ומצאה כי מרבית הטענות הללו אינן נתמכות, לעיתים בשל היעדר ראיות או הפגמים המוזכרים בחוזים או במפרטים. בנוסף, קבעה השופטת כי על הנתבעת לפצות את כל התובעים בגין שכר טרחת עורך הדין ששילמו לה, שנגבו בניגוד לחוזה התוכנית. כמו כן נשקלו פיצויים בגין עוגמת נפש; עם זאת, אלה בדרך כלל לא הוענקו, למעט משפחת פאטל, שבדירתה היו הליקויים הרבים ביותר, וד"ר נחמיאס, שנאלץ להמתין שלוש שנים לתיקון הליקויים בדירתו. השופט הורה לנתבע לשלם את הפיצויים הנקובים לכל משפחה תובעת, בצירוף ריבית צמודה, וכן לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין. ההחלטה נמסרה לצדדים בדואר רשום.