ת"פ 1142/01

תקציר

הנאשם, לשעבר מנהל טמבור, הורשע בעבירה של הסדר כובל ואחריות מנהל לעבירה של התאגיד שבניהולו, עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים. בית המשפט מצא כי טמבור, בתקופת ניהולה של הנתבעת, תיאמה את מחירי הצבע עם משווקיה כדי להימנע ממלחמת מחירים, שנמשכה כחמש שנים. למרות שבית המשפט לא מצא ראיות מספיקות להוכחת ידיעתו של הנאשם על קביעת המחיר מעבר לספק סביר, הוא הרשיע אותו מאחר שלא הוכיח את שני תנאי הבריחה לפי סעיף 48 לחוק: כי העבירה נעברה ללא ידיעתו, וכי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח את קיום החוק. ההגנה טענה כי היסוד הנפשי הנדרש להרשעה צריך להיות כוונה פלילית, ומאחר שבית המשפט מצא כי הנאשם אינו מודע לעבירות, לא ניתן להטיל עליו עונש מאסר. עם זאת, בית המשפט קבע כי מדובר בעבירה של אחריות קפידה, המרמזת על רמה מינימלית של רשלנות, וכי היסוד הנפשי לצורך גזר הדין הוא רשלנות. בית המשפט קבע כי רשלנותו של הנתבע הייתה משמעותית, בהתחשב בתפקידו ובמשך ההסדרים. לצורך מתן גזר הדין שקל בית המשפט את נסיבות המקרה, רשלנותו של הנאשם, שירותו הציבורי ועברו הנקי. היא איזנה בין הצורך בהרתעה ובענישה לבין הנסיבות המקלות, וקבעה ארבעה חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות, קנס של 150 אלף שקל והגבלה של חמש שנים על מינוי הנאשם כדירקטור בחברה ציבורית. זכות הערעור של הנאשם לבית המשפט העליון נשמרה.