ת"א 1599/97

תקציר

התובע, מוחמד דיראווי, סבל מקוצר ראייה מילדותו ופנה לנתבעת, מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע"מ, בשנת 1994 על מנת לתקן את הבעיה. הניתוח, המכונה "ניתוח להסרת משקפיים", נועד להקל על החולים את הצורך בעזרים אופטיים. עם זאת, הצלחתו מוגבלת, ומטופלים כמו התובע עדיין יצטרכו להרכיב משקפיים או עדשות מגע לאחר הניתוח. במהלך ייעוצו, לא נמסר לתובע על הסיכונים הכרוכים בניתוח, לרבות האפשרות לעיוורון כתוצאה מדימום ברשתית. חודשיים וחצי לאחר הניתוח חווה התובע הרעה משמעותית בראייתו, שהובילה לעיוורון בעינו השמאלית. בית המשפט פסק לטובת התובעת, בקובעו כי הנתבעת לא גילתה כראוי את סיכוני הניתוח. השופט קבע כי הסכמת התובע אינה תקפה, בהתחשב בנסיבות בהן הושגה ובהיעדר מידע על הסיכונים, לרבות הסיכון לעיוורון. השופט גם קבע קשר סיבתי בין הניתוח לבין עיוורונו של התובע, וציין את סמיכות הזמן בין ההליך לבין אובדן הראייה. הנתבע הורשע בעבירות של תקיפה ורשלנות, שכן הפר את חובת הזהירות כלפי התובע. השופט הורה לנתבע לפצות את התובע בגין נזקים כלליים, לרבות כאב וסבל (100,000 ₪) והפסדי השתכרות עתידיים (350,000 ₪). בנוסף, חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 20% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ. הסכום הכולל ישולם באופן מיידי, ואילו המחצית הנותרת תובטח כנגד ערבות בנקאית.