ס"ע 27318-11-19

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, בגין שכר והטבות שונות שלא שולמו כתוצאה מעבודתו. בית המשפט הסכים עם טענות התובע ברוב הסעיפים. ראשית, בית הדין קבע כי תקופת העסקתו של התובע תהיה כטענתו, מיוני 2016 ועד אוקטובר 2019. שכרו הקובע של התובעת נקבע על 6,000 ₪ לחודש. בית הדין מצא כי הנתבע פיטר את התובע מעבודתו. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לפיצויי פיטורים מלאים, שבית הדין חישב אותם כ-19,992 ₪. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע 14,400 ₪ הפרשות לפנסיה שלא שולמו, 6,000 ₪ עבור חודש אחד של שכר שלא שולם בחודש אוקטובר 2019, 840 ₪ תוספת שכר ותק, 4,000 ₪ דמי כלכלה, 9,000 ₪ מענקים שנתיים עבור כל שנת עבודה, 9,000 ₪ עבור פדיון ימי חופשה ו-8,731 ₪ עבור דמי הבראה. בנוסף, פסק בית המשפט לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפרה בוטה של החוק על ידי הנתבעת בכך שהלנת שכר. מנגד, בית המשפט דחה את טענות הנתבעת לניכוי הודעה מוקדמת וקיזוז סכומים ששולמו לכאורה ביתר, ולא מצא הצדקה לניכויים אלה. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים הנקובים, בסך 86,164 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או לשאת בהפרשי ריבית והצמדה נוספים. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות ודמי שכירות בסך 6,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 14.2.2023.