ת"א 42098-04-13

תקציר

התובעת, עירייה, תובעת את הנתבע בגין החזקה שלא כדין בחלקת קרקע המיועדת לצורכי ציבור כאמור בתכנית המתאר, ומבקשת לפנותו מהקרקע. הנתבע טוען כי הוא מחזיק בקרקע מזה כ-25 שנה ולחילופין אם יפונה, עליו לקבל פיצוי בגין השקעותיו. בית המשפט מקבל את התביעה ופוסק לטובת העירייה. היא מוצאת כי הנתבע מחזיק בקרקע מזה 15-16 שנים ומרמזת כי העירייה התירה לו זאת בשתיקה. עם זאת, היתר כזה ניתן לביטול בכל עת ואינו מקנה לנתבע זכויות בלתי חוזרות, במיוחד כאשר הקרקע ציבורית ונדרשת לשימוש ציבורי. לפיכך, בית המשפט מורה לנאשם לפנות את הקרקע בתוך 90 יום. עוד קובע בית המשפט כי העירייה אינה מחויבת לספק לנתבע דיור זמני שכן המבנים בהם הוא מתגורר אינם חוקיים ואין לו זכות חוקית בהם. עם זאת, בית המשפט מחליט כי יהיה זה צודק לפצות את הנתבע על השקעותיו בקרקע לפני הפינוי, וקובע את הסכום על 190,310 ₪. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים והתובע אינו נדרש לשלם הוצאות כלשהן, בהתחשב בנסיבות המקרה ובפיצוי בגין ההשקעות.