ת"א 30390-03-11

תקציר

התובעת, שבבעלותה חלק משתי חלקות קרקע סמוכות בתל אביב, טענה כי מינהל מקרקעי ישראל (הנתבעת) הפר הסכם שנחתם עמה בשנת 1990. על פי ההסכם, התובעת מכרה את זכויותיה בחלק מאדמתה למינהל כדי שיוכל לסלול את נתיבי איילון. בתמורה הובטחה לה האפשרות לרכוש קרקע סמוכה בבעלות רשות הפיתוח לצורך תכנון והקמת מבנה, והחזר הוצאות התכנון והייזום, עד 10% מערך הקרקע. התובעת תבעה את המינהל על כך שלא שילם לה הוצאות אלו, במיוחד לאחר שהקרקע נמכרה לצד שלישי בשנת 2010. הממשל הודה בתחילה בחובתו לשלם, אך מאוחר יותר שינה את עמדתו. במהלך המשפט העלה המינהל מספר טענות חדשות ושלל את זכאותו של התובע לתשלום כלשהו. עם זאת, רבים מהטיעונים הללו לא עלו בקנה אחד עם התנהלותו וייצוגיו הקודמים של הממשל. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את עלויות התכנון והייזום הכרוכות בפרויקט. המומחה קבע כי התובעת זכאית לעלויות ייזום שיחושבו כאחוז משווי ההשבחה שיצרה התכנית. בית המשפט קיבל את קביעות המומחה וקבע כי התובע זכאי להוצאות אלו, אותן יש לשלם על ידי הנתבע. עוד נקבע כי לא ניתן לאשר את בקשת התובעת לקבל תשלום עבור כל הוצאות הבעלים, ולא רק עבור חלקה, שכן היא לא התבקשה בכתב התביעה ועלולה לפגוע בזכויותיהם של בעלים אחרים. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת הוצאות תכנון וייזום, אשר יחושבו על פי חוות דעת המומחה, בניכוי תשלומים קודמים ששולמו לה. כמו כן נפסקו לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הנתבע חויב לבצע את התשלום עד למועד שנקבע, שלאחריו יישא ריבית.