עע"מ 9316/05

תקציר

העררים נגעו לתוכנית המתאר המקומית הר/1941, שמטרתה לשנות את ייעודם של 717.6 דונם בהרצליה משימוש חקלאי לשימוש ציבורי לטובת גן עירוני. על תוכנית זו התנגדו בעלי קרקעות פרטיים, כולל משפחת קאזמה, וכתוצאה מכך נערכה סדרה של בדיקות משפטיות. הרעיון הוצע לראשונה בשנת 1974 כחלק מתוכנית המתאר של הרצליה, והתפתח באמצעות שינויי ייעוד שונים לאורך השנים. במקרה זה, המועצה הארצית והמערערים האחרים, לרבות הוועדה המקומית הרצליה והעירייה, ביקשו להפקיע את הקרקע כולה לטובת הפארק, בטענה שהדבר ישרת את האינטרס הציבורי. המשיבים פנו לגישה של עירוב שימושים, והציעו תכנית המאפשרת מבני מגורים על 10% משטח הפארק, בטענה שהיא תאזן טוב יותר בין זכויות קניין פרטניות לבין צורכי ציבור. בית משפט קמא מצא את הצעת העירייה בת קיימא, אך הטיל ספק בנחיצות הפקעת השטח כולו מבלי לשקול חלופות. היא העדיפה בחינה מחודשת, שאותה דחה בית המשפט העליון, תוך הדגשת ההגינות הפרוצדורלית בהחלטות וחוסר ההתאמה לפגיעה בשטח הפארק לטובת רווח פרטי. באשר למשפחת כאזמה, החליט בית המשפט להחריג את מקום מגוריהם מהפקעה, בהתחשב בהיתרי בנייה ובצורך שלא לפגוע באופן בלתי מידתי בזכויות הפרט. פסק הדין אישר את ההפקעה לצורכי ציבור, אך קבע פיצויים ובחינה מחודשת זהירה, המשקפת איזון דק בין האינטרס הציבורי לזכויות הקניין הפרטי.