ת"א 21828-09-14

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת התובעת כי הנתבעים לוו סך של 700,000 יורו על פי הסכם הלוואה הקובע התחייבויות משותפות ומספר התחייבויות, אינה משכנעת. גרסת הנתבעים, לפיה ניתנו שתי הלוואות נפרדות, כל אחת בסכום של 300 אלף יורו, הייתה סבירה יותר. לפיכך, קבע בית המשפט כי לנתבע 1 (ישראל) לא הייתה חובה לפרוע את יתרת החוב, שכן הוא כבר פרע את חלקו. עם זאת, נפסק כי הנתבע 2 (שלוה) ישלם את 350,000 היורו הנותרים, שכן הוא לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי החזיר את חלקו. עוד קבע בית המשפט כי על שני הנתבעים לשלם ריבית על ההלוואה, בשיעור של 1.42% לחודש, למעט ישראל שכבר שילם את הריבית. טענת התובע כי שלוה החזיר את חלקו לא הייתה משכנעת. כמו כן הורה בית המשפט לשלוה לכסות את הוצאות המשפט של התובעת, שהסתכמו ב-50 אלף שקל. פסק הדין ניתן בעקבות סכסוך על הסכם הלוואה, כאשר כל צד סיפר סיפור אחר על מטרת ההלוואה, גובהה ותנאי ההחזר.