ת"א 22838-02-15

תקציר

התובע, קבלן שבנה מספר מבנים עבור המכללה האזורית גליל מערבי, ביקש לגבות מהנתבעים תשלומים - המכללה עצמה, המכללה האקדמית והסוכנות היהודית - בגין יתרת החוב מהקמת המבנים. המבנים המדוברים היו מרכז מדע וטכנולוגיה ואולם ספורט, שלטענת התובע שימשו גם את המכללה האקדמית. השופט פסק לטובת הנתבעים וקבע כי התובע לא קמה עילת תביעה ישירה נגד מי מהנתבעים. החוב, קבעה השופטת, שייך למכללה האזורית, כפי שהודה התובע בהליכים קודמים. השופטת פירטה כיצד טענות התובע נגד הנתבעים היו מהותיות לאלה של המכללה האזורית ויושבו בתיק הפירוק, והחוב שיוחס לנתבעים במקרה זה היה זהה לחוב המיוחס למכללה. יתר על כן, השופט מצא כי התובע העלה טענות סותרות, תחילה ייחסה את החוב למכללה האזורית ולאחר מכן ניסתה להטיל על המכללה האקדמית את האחריות לכך. החוזים שהוצגו בין התובעת לבין המכללה האקדמית בנוגע למרכז המדעים לא נחתמו או עוררו יותר שאלות מכפי שהשיבו ולפיכך נדחו. השופטת גם דחתה את הטענות לפיהן המכללה האקדמית הציגה עצמה באופן כוזב כאחראית לחוב, וקבעה כי התובעת ידעה שהמכללה האזורית אחראית. השופט דחה את טענות התובע בדבר התעשרות בלתי הוגנת ובנייה על מקרקעיהם של אחרים, ולא מצא כל הצדקה לטענות. מאחר שהתובע לא הוכיח כל התחייבות מצד הנתבעים, נדחתה התביעה, והתובע חויב בהוצאות הנתבעים, כאשר כל נתבע קיבל 10,000 ₪.