ע"א 81/64

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון, בדעת רוב, היה לקבל את ערעור הנתבעים (המערערים) ולדחות את תביעת התובע (המשיב). התובע שימש כמפיץ של מכונות הכביסה של הנתבעים, אך נמצא כי הפר באופן חמור את תנאי ההסכם ביניהם. נמצא כי התובע נהג בחוסר יושר ובחוסר הגינות, ואף הרחיק לכת עד כדי היערכות לתחרות בעסקי הנתבעים עוד בתוקף ההסכם. משכך, קבע הרוב כי תביעת התובעת לדמי עמלה על פי ההסכם עומדת ונופלת עם תוקפו של ההסכם עצמו. התנהלותו של התובע היוותה סירוב לקיים את מהות ההסכם ותכליתו, ולכן לא יכול היה לתבוע על פיו; יתר על כן, הנתבעים היו זכאים לסעד מן היושר בגין עסקיו הבלתי ישרים והבלתי הוגנים של התובע. למרות שכתב ההגנה של הנתבעים לא טען במפורש לפטור מהתחייבויותיהם על פי ההסכם בשל הפרתו של התובע, דעת הרוב סברה כי ניתן להסיק זאת מטענתם כי התובע לא תבע בידיים נקיות. השופט מני הסכים עם ההחלטה לדחות את ערעור התובעת, אך הציע שינוי קל בהנחיות שניתנו לבית משפט השלום בנוגע לקביעת התקופה שבה על הנתבעים למסור חשבונות והגנה על סודותיהם העסקיים של הנתבעים.