ע"מ 20103-07-14

תקציר

במקרה משפטי זה אישר בית המשפט את ההחלטה להטיל סנקציות על המערערת, עוסקת, בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין על סמך חשבוניות פיקטיביות בשנים 2010 ו-2012. פסק הדין התמקד בשאלה האם החשבוניות אכן הוצאו במסגרת עסקאות לגיטימיות. נטל הראיה הוטל תחילה על מנהל מע"מ (המשיב), אשר הצליח להוכיח כי החשבוניות הוצאו שלא כדין. משכך, האחריות עברה למערער להוכיח את לגיטימיותו. המערערת לא סיפקה ראיות או מסמכים מהימנים, כגון חוזים, רשימות עובדים ופרטי פרויקטים, התומכים בחוקיות החשבוניות. מעדויות מרכזיות של דירקטורים ומנהלי חשבונות בתאגיד, שנאספו בחקירות, עולה כי החשבוניות היו מפוברקות, וגורמים ששמם צוין בהן לא היו קשורים למערער. כמו כן, בחן בית המשפט את ידיעתו של המערער על אופיין הבלתי חוקי של החשבוניות. למרות שהמערערת טענה לאי ידיעה וייחסה מחדלים כלשהם לצד אחר, המנוח חוסני, מצא בית המשפט כי המערערת, ובמיוחד מוחמד, בעל המניות והמנהל היחיד, הפגינו רשלנות מכוונת בכך שלא וידאו את אמיתות החשבוניות או הצדדים המעורבים. בית המשפט ציין כי אין די בתפקידו הפסיבי הנטען של מוחמד, בין אם במהלך מעורבותו של חוסני ובין אם לאחריו, כדי לפטור אותו מאחריות, במיוחד נוכח הראיות למעורבותו העקבית והפעילה בניהול המערערת. מאחר שהמערערת לא הפריכה הלכה למעשה את חזקת המודעות בדבר אי חוקיותן של החשבוניות, הגנת חוסר המודעות לא הייתה מספקת. בית המשפט דחה את הערעור, אישר את הטלת כפל המס, את פסילת הדוחות הכספיים של המערערת ואת הקנסות, וקבע כי המערערת עצמה את עיניה או התעלמה ביודעין ממהות החשבוניות. לפיכך נפסקו למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.