ה"פ 198/04

תקציר

המבקשת והמשיבה השתתפו שתיהן במכרז לחוזה ניקיון במוזיאון ישראל. המשיב עבד עם המוזיאון במשך אחת עשרה שנים והיו לו רישומי עבודה ללא דופי. בינתיים אסף המבקש ארבע המלצות חיוביות, אך המוזיאון הצליח למצוא שלוש המלצות שליליות עבור המבקש. המבקשת טענה כי המוזיאון "רדף" אותה בכך שחיפש המלצות שליליות המצדיקות את מתן החוזה למשיבה, דבר שהמוזיאון הכחיש בטענה כי פעל בתום לב. החלטת הוועדה נפלה על המבקש והמשיב, שהצעותיהם היו שונות ב-3% בלבד במחיר. הוועדה החליטה להעניק את החוזה למשיב, בנימוק של ההמלצות השליליות וכן של ניסיונו החיובי רב השנים עם המשיב. התנהלות המוזיאון אמנם הותירה הרבה מה לרצות, אך בית המשפט החליט שלא להפוך את החלטת הוועדה, שכן גם ללא ההמלצות השליליות, ההחלטה להעניק את החוזה למשיבה הייתה סבירה. הפרש המחירים הקטן, יחד עם הרקורד המצוין של המשיב, הביאו לכך שהוועדה יכלה להחליט באופן סביר להעניק להם את החוזה. זאת ועוד, המבקש לא הצליח להוכיח כיצד הפגיעה הנטענת בזכותו לשימוע השפיעה על התוצאה, ובית המשפט מצא כי לוועדה היה בסיס עובדתי מספיק להחלטתה. התביעה נדחתה, אך בית המשפט לא פסק הוצאות למשיבה בשל התנהלותה המפוקפקת ביחס למכרז.