רע"א 88530-12-25

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בבר"ע 88530-12-25 **מבוא:** החלטה זו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט צבי ויצמן) עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות בקשה למינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב השאלה האם קיים צורך במינוי מומחה ראומטולוג בנוסף למומחה כאב שכבר מונה, וזאת לאור אבחנה של פיברומיאלגיה. הניתוח יתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים בפסיקה המובאים בהחלטה. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **הגשת תביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד):** * החוק קובע כי הדרך היחידה להוכחת טענות רפואיות במסגרת תביעה זו היא באמצעות מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (סעיף 6א לחוק הפלת"ד ותקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986). * משכך, בית המשפט נוהג במשנה זהירות בבואו לדחות בקשה למינוי מומחה. הכלל הוא שגם כאשר מתעורר ספק באשר לצורך במינוי, יש להעדיף את המינוי על פני הדחייה, שכן גם אם יתברר שלא נותרה נכות רפואית, ניתן לרפא את הפגם בחיוב הנפגע בהוצאות מתאימות (פסקה 10). * החלטה שלא למנות מומחה רפואי בתביעת הפלת"ד תיבחן בקפידה על ידי ערכאת הערעור (פסקה 10). 2. **"ראשית ראיה" כבסיס למינוי מומחה:** * בית המשפט ימנה מומחה רפואי אם שוכנע כי קיימת "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים (פסקה 11). * המלצת מומחה בחוות דעתו בנוגע לצורך במינוי מומחה נוסף מהווה "ראשית ראיה" או השלמה ל"ראשית ראיה" הנדרשת. עם זאת, שיקול הדעת וההכרעה הסופיים נותרים בידי בית המשפט, שאינו כבול להמלצת המומחה (פסקה 11). 3. **התערבות ערכאת הערעור בהחלטות דיוניות:** * כלל הוא שערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית, אך התערבות שמורה למקרים "מיוחדים בהם ההחלטה אינה מתיישבת עם חומר הראיות או עם שורת הצדק והגיונם של הדברים" (פסקה 13). * גם ערכאת הערעור מוסמכת למנות מומחה נוסף, אם הדבר נדרש לצורך חקר האמת והכרעה צודקת (פסקה 13). **חידושים ויישום בפסיקה:** 1. **מינוי מומחה נוסף במקרה של חפיפה בין תחומים או ספק:** * הפסיקה התפתחה להכיר בפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף, גם כאשר כבר מונה מומחה, במקרים בהם נבצר מבית המשפט להגיע לחקר האמת על בסיס חוות דעת המומחה הראשון (פסקה 13). * מקרים אלו כוללים: * ספק אם המומחה התייחס כראוי לתלונות הנפגע. * קיום גישות רפואיות שונות בתחום הנדון. * עצם קיומה של חפיפה בין תחומי התמחות רפואיים אינה שוללת אוטומטית מינוי מומחה נוסף. לדוגמה, חפיפה בין כאבים אורתופדיים וכאבי פיברומיאלגיה אינה מונעת מינוי מומחה נוסף, שכן ייתכן שמדובר בחפיפה חלקית ועל התובע להוכיח כי הוא סובל משתי הבעיות (פסקה 14). * תחומי הכאב והראומטולוגיה מוכרים כתחומים משיקים אך שונים, ואין לשלול כליל מינוי מומחה כאב בנוסף למומחה ראומטולוג, או להיפך (פסקה 14). 2. **ההבחנה בין מומחה כאב למומחה ראומטולוג והטיפול בפיברומיאלגיה:** * ההחלטה מדגישה כי בעוד מומחי כאב יכולים לאבחן תסמונות כאב, כולל פיברומיאלגיה, קיימת גישה ראומטולוגית המתאפיינת בטיפול רב-תחומי במערכת שריר-שלד. במקרים של חשד לפיברומיאלגיה, יש להעדיף מינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה (פסקה 18). * ההחלטה מפנה לפסיקה שקבעה כי פיברומיאלגיה נמנית עם קבוצת המחלות הראומטיות, ולכן המומחה הרלוונטי לאבחונה הוא ראומטולוג (פסקה 18). 3. **פרשנות "ראשית ראיה" לאור מסמכים רפואיים עדכניים:** * במקרה זה, בית המשפט המחוזי החליט להתערב בהחלטת בית משלום ולעתר לבקשה למינוי מומחה ראומטולוג. ההתערבות נבעה מהפער המשמעותי בין חוות דעת מומחה הכאב (ד"ר דיין), שקבע כי אין מקום לאבחנה של פיברומיאלגיה, לבין התיעוד הרפואי הרב שהוצג על ידי המבקש. * התיעוד הרפואי כלל אבחנות חוזרות וחד משמעיות של פיברומיאלגיה, חלקן ניתנו על ידי ראומטולוגים, וחלקן אף ניתנו לאחר מתן חוות דעתו הראשונית של ד"ר דיין (פסקה 16). * בית המשפט קבע כי עצם קיום "אפשרות ממשית" לקיום פיברומיאלגיה, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, די בה כדי לבסס את הדרישה ל"ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה ראומטולוג (פסקה 17), בהתבסס על פסיקה קודמת (רע"א 5462/22). 4. **הפער בין חוות דעת מומחה למסמכים רפואיים עדכניים:** * החלטת בית המשפט המחוזי מדגישה כי במקרים בהם קיים פער בין חוות דעת מומחה לבין מסמכים רפואיים עדכניים, ובפרט כאשר המסמכים מצביעים על אבחנות שונות מאלו שנקבעו על ידי המומחה, יש מקום לבחינה מחודשת של הצורך במינוי מומחה נוסף. * בית המשפט אינו כבול להמלצת המומחה, ובפרט כאשר ההמלצה אינה מתיישבת עם ראיות רפואיות קיימות, או כאשר קיים ספק באשר להתייחסות המומחה לתלונות הנפגע בהתאם למסמכים הרפואיים (פסקה 17). **מסקנות והמלצות:** החלטת בית המשפט המחוזי מהווה דוגמה ליישום עקרונות הפסיקה בתחום מינוי מומחים בתביעות הפלת"ד. היא מדגישה את הגישה הליברלית של בתי המשפט במינוי מומחים, את החשיבות של "ראשית ראיה" ואת הסמכות של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות במקרים חריגים. **נקודות מרכזיות לעתיד:** * **דגש על פיברומיאלגיה:** ההחלטה מחזקת את ההכרה בפיברומיאלגיה כמצב רפואי הדורש התייחסות מקצועית, ובפרט, מינוי מומחים בתחום הראומטולוגיה כאשר ישנו חשד לאבחנה זו. * **חשיבות המסמכים הרפואיים העדכניים:** ההחלטה מדגישה כי מסמכים רפואיים עדכניים, גם אם ניתנו לאחר חוות דעת מומחה, עשויים להוות בסיס למינוי מומחה נוסף, וכי בית המשפט אינו חוסם את דרכו של הנפגע להוכיח את תביעתו. * **איזון בין מומחי כאב לראומטולוגים:** ההחלטה משקפת את הצורך באיזון ובבחינה פרטנית של המקרה, ולא קביעה גורפת, לגבי מינוי מומחה בתחום הכאב לצד מומחה בתחום הראומטולוגיה. החלטה זו מהווה חיזוק משמעותי לעמדת תובעים הסובלים ממצבים רפואיים מורכבים, אשר עשויים לדרוש חוות דעת מומחים בתחומים שונים, גם כאשר קיימת חפיפה בין התחומים או כאשר חוות דעת מומחה ראשונית אינה תואמת את התיעוד הרפואי המצטבר.