בש"פ 3383/10

תקציר

המערער מואשם בשורה של עבירות מין, לרבות אונס בנסיבות מחמירות, מעשה מגונה, מעשה סדום והחזקת חומר תועבה, המתפרשים על פני תקופה של כשלוש שנים. ההאשמות נובעות ממערכת יחסים שניהל המערער עם המתלוננת, שהייתה לכאורה תלויה בו נפשית. נטען כי המערער ניצל תלות זו והציע את המתלוננת לחבריו לביצוע מעשים מיניים ללא הסכמתה. כתב האישום כולל גם אישומים של עבירות מין בנערה אחרת. המערער, יחד עם 13 נוספים, רובם קטינים, מואשם גם בתקיפה, התעללות ומעשה מגונה כלפי המתלוננת. בא כוח המערער טען כי כתב האישום נעדר פירוט לגבי מועדי המעשים הנטענים, דבר היוצר קשיים בבחינת חומר הראיות. עוד נטען, כי האישומים באונס לפי סעיפים 345(א)(1) ו-345(א)(4) לחוק העונשין אינם עולים בקנה אחד מבחינה עובדתית. עוד טען הסנגור כי הודעותיה ויומניה של המתלוננת מעידים על הסכמתה המלאה למעשים המיניים, וראיות התביעה נשחקו. באשר לאישומים בעבירות מין בנערה אחרת, טען בא כוח המערער כי מדובר בניסיון חיזור ולא באונס. המערער ביקש להשתחרר ממעצר, תוך התייחסות לגילו הצעיר ולהוראות חוק הנוער. הסנגור טען כי בית המשפט לא בחן כראוי חלופות מעצר ועליו להפנות את המערער לתוכנית שיקום. עם זאת, המדינה התנגדה לשחרור, תוך הדגשת מסוכנותו של המערער והסיכון הגבוה שבבריחה. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המערער, ומצא ראיות מספיקות לכאורה. השופט פירט את הראיות נגד המערער, שנבעו בעיקר מעדותה ויומניה של המתלוננת, ומדברי המערער ואנשים נוספים שאינם נאשמים. השופט הגיע למסקנה כי מעצרו של המערער מוצדק, במיוחד נוכח הסיכון לשיבוש ההליכים והסכנה הגבוהה של המערער לקהילה. הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה. השופט הסכים עם החלטתו היסודית והמנומקת היטב של בית המשפט המחוזי, והדגיש כי הסוגיה המרכזית היא שאלת ההסכמה. השופט הדגיש גם את אופיין המטריד של העבירות ואת הצורך בחינוך לכבוד ולכבוד, תוך הדגשת חזקת החפות. המערער יישאר במעצר עד תום ההליכים.