עמ"ש 55939-10-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לצו הורות לילד שנולד באמצעות פונדקאות. על בית המשפט להחליט האם ניתן לתת את הצו רטרואקטיבית מיום לידתו של הילד על סמך תצהיר פונדקאית שניתן בחו"ל ופסק דין זר. הנושא המרכזי הוא קביעת מועד ניתוק הקשר ההורי של הפונדקאית לילד. דעת הרוב גורסת כי צו הורות תקף בדרך כלל מיום הוצאתו, אלא אם כן מתקיימים חריגים מסוימים. בעוד בית המשפט מכיר ביתרונות של החלת הצו רטרואקטיבית, הוא מדגיש את הצורך בראיות ברורות למועד הניתוק. במקרה דנן, המשיבים הסתמכו אך ורק על פסק חוץ ותעודת לידה, דבר שאינו מהווה הוכחה מספקת על פי הדין הישראלי. בית המשפט מדגיש את משמעות זכויותיה ההוריות של הפונדקאית ואת הדרישה לתצהיר ויתור לאחר הלידה, שלא הוצג. כפועל יוצא, צו ההורות יחול מיום מתן פסק דינו של בית משפט קמא, ולא רטרואקטיבית. בנוסף, חויבו המשיבים לפצות את המערערת בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין. השופט רביד מסכים עם החלטת הרוב, ומדגיש את חשיבות הסכמת הפונדקאית לאחר הלידה, למרות התוצאה הלא אופטימלית.