ב"ל 8142-07-10

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהגישו תלויים באדם שנפטר, אשר ביקשו לקבוע כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מפגיעה בעבודה. התביעה, שהוגשה מכוח סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי, חייבה את התובעים להוכיח כי נגרם למנוח פגיעה בעבודה, כי היא גרמה למותו, וכי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מותו. המחלוקת המרכזית נסובה סביב הקשר הסיבתי בין אירוע חריג במקום עבודתו של המנוח ביום 24.8.2008 לבין מותו לאחר מכן. התובעים טענו כי האירוע החריג תרם למוות, ואילו הנתבע טען כי גורמים אחרים, כגון מצבים רפואיים קיימים, תרמו תרומה משמעותית יותר. בית המשפט מינה את פרופ' עודד אברמסקי כיועץ רפואי מומחה להערכת הקשר הסיבתי. מחוות דעתו של פרופ' אברמסקי עולה כי השפעת האירוע החריג הייתה מזערית בהשוואה לגורמים אחרים, וכי המוות נגרם בעיקר מאירועים מוחיים שהתרחשו בתחילת ספטמבר 2008. יתר על כן, פרופ' אברמסקי סבר כי הסיכוי שאירועים אלה יהיו תוצאה ישירה של האירוע החריג נמוך מאוד, שכן הם התרחשו למעלה משבוע לאחר מכן. עוד ציין כי ההיסטוריה הרפואית הקודמת של המנוח, לרבות אירוע מוחי קודם, היוותה גורם סיכון משמעותי. בסך הכל, פרופ' אברמסקי הגיע למסקנה כי האירוע החריג תרם פחות מ-50% להתרחשות השבץ הקטלני. על סמך חוות דעת מומחה זו קבע בית הדין כי התובעים לא הצליחו להוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש בין פגיעת העבודה לבין מותו של המבוטח. לפיכך, התביעה נדחתה. בית המשפט הדגיש כי השפעת האירוע החריג הייתה מינורית יחסית בהשוואה לגורמים תורמים אחרים וכי האירועים המוחיים שהובילו למוות התרחשו מרחוק ממועד האירוע החריג. לדברי בית המשפט, משמעות ממצאים אלה היא שהתלויים לא היו זכאים לפנסיה או למענק לפי סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי.