ע"א 2082/92

תקציר

פסק הדין היווה ניצחון חלקי למערער, שערעורו על שומות מס הכנסה לשנים 1981 ו-1982 התקבל בחלקו. בית המשפט אישר את החלטתו של בית משפט קמא בשני נושאים, אך פסק לטובת המערערת בסוגיה מרכזית אחת – שיטת הנהלת החשבונות. המשפט התייחס להוצאות שרשויות המס סירבו לנכות מהכנסתו החייבת של בעל בית מלאכה לפטנוגרף. ההוצאה הראשונה שבמחלוקת הייתה הוצאות מימון, שם הסכים בית המשפט עם עמדת המשיב כי המערער לא הוכיח די הצורך כי חיובי הריבית על עסקיו המשותפים וחשבונו הפרטי היו למטרות עסקיות בלבד. השני היה הוצאות רכב, כאשר המערערת לא ניהלה יומן נדרש, כך שלא ניתן היה לתבוע ניכוי. בעניין השלישי פסק בית המשפט לטובת המערער, וקבע כי ספריו נשמרו על בסיס צבירה, בניגוד לטענת המשיב כי הם נוהלו על בסיס מזומן. הדבר היה משמעותי שכן הוא זיכה את המערערת בניכוי לפי חוק מס הכנסה (ניכויים מיוחדים בשל אינפלציה). לפיכך, קיבל פסק הדין את הערעור בנקודה זו ודחה אותו ביתר העניינים, מבלי שנפסק הוצאות למי מהצדדים. השופט ד' לוין והשופטת ד' דורנר הסכימו עם פסק הדין.