ת"צ 13881-02-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה ייצוגית נגד עירייה בגין גביית יתר מהוצאות אכיפה. המבקש טען כי העירייה גבתה שכר טרחה מופרז בגין פעולות אכיפה שונות, לרבות שליחת מכתבי דרישה, רישום עיקולים בבנק ושליחת מכתבי התראה לעורך דין. העירייה המשיבה הודיעה כי תפסיק לגבות את הסכומים המרביים הנקובים בתקנות ובמקום זאת תאמץ תעריפים מופחתים שהוסכם עליהם במקרה קודם, תוך הגבלת עלות משלוח מכתבי דרישה בדואר רגיל ל-13.31 ₪ ואלה בדואר רשום ל-19.70 ₪. הודעה זו הביאה את בית המשפט לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בעניין משלוח מכתבי דרישה, שכן העירייה הפסיקה לגבות גביית יתר. באשר לטענותיו האחרות של המבקש בדבר מכתבי התראה של עו"ד ועיקולי בנקים, ביקש המבקש למשוך טענות אלה, תוך הכרה בכך שהעלויות בפועל של פעולות אכיפה אלה עולות על הסכומים הנקובים בתקנות. גם טענותיו האישיות של המבקש בעניינים אלה נדחו. בית המשפט אישר את ההסתלקות ולא נתן כל הנחיות, נוכח הצהרתו של המבקש כי לא קיבל כל הטבה הקשורה להליך. הצדדים הסכימו על פיצוי מומלץ של 2,500 ₪ למבקש ו-10,000 ₪ לעורך דינו של המבקש, אשר בית המשפט מצא כי הוא סביר והוגן. בית המשפט הורה לעירייה לשלם סכומים אלה, והגיע למסקנה כי התביעה הביאה תועלת לחברים עתידיים בקבוצה ותרמה לשמירה על שלטון החוק. לפיכך, פסק הדין דחה את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בעניין מכתבי דרישה ודחה את טענותיו האישיות של המבקש הנוגעות למכתבי התראה ועיקולים של עורך דין.