עב"ל 664/08

תקציר

בפסק הדין מיום 18.5.2009 דחה בית המשפט את הערעור, בעיקר משום שערער על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שבחן את משקלן של העדויות והראיות שהוצגו. ערכאת הערעור ציינה את מגבלותיה בהתערבות בממצאים אלה. בית המשפט הדגיש את חשיבותן של רשומות רפואיות הסמוכות למועד האירוע במשפט העברי. שני המסמכים הרפואיים המרכזיים מיום 14.4.06 ומיום 16.4.06 לא הצביעו על אירוע או פציעה כלשהם הקשורים לעבודה בהם היה מעורב המערער, דבר המצביע על היעדר ראיות לתאונת עבודה. האזכור המוקדם ביותר של קשר לאירוע בעבודה צוין רק במסמך מיום 20 באפריל 2006, וביקור ב-16 באפריל התייחס לנושא קודם מיום 29 במארס, שאינו קשור לטראומה חדשה הקשורה לעבודה. בית המשפט אישר את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא הוכיח שאירעה תאונה. בנוסף, באשר לטענת המיקרוטראומה, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי לפיה לא נקבעה תשתית עובדתית ראויה, שכן פעילותו היומיומית של המערערת כללה תנועות מגוונות, חסרות את הרציפות הדרושה לביסוס מיקרוטראומה. לפיכך אושר פסק דינו של בית הדין האזורי, בהתאם לתקנות סדר הדין של בית הדין לעבודה משנת 1991, והערעור נדחה מבלי להטיל עליו הוצאות.