ת"א 22842-08-11

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל ("המינהל") הגיש ארבע תביעות פינוי נגד הנתבעים, בדרישה לפנותם מארבע חלקות קרקע. הנתבעים רכשו את הזכויות בקרקע מהחוכרים המקוריים, אשר חכרו את הקרקע מהמינהל לצורך גידול פרדסים, על פי "חוזה חיסכון". החוזים בין החוכרים המקוריים לבין המינהל כללו סעיף שינוי ייעוד, שאיפשר למינהל לסיים את החכירה במקרה של שינוי ייעוד הקרקע. הנתבעים טענו כי סעיף שינוי הייעוד אינו חלק מחוזי החיסכון, וכי הכללתו בהסכמי החכירה שנחתמו בין המינהל לבין החוכרים המקוריים אינה ראויה. המינהל טען כי מטרת ההתקשרות שביסוד הסכם החיסכון אינה רכישת זכויות בקרקע אלא עיבוד מטע, ולכן החכרת הקרקע נעשתה בקשר ישיר למטרה זו. עוד טען המינהל כי סעיף שינוי הייעוד נכלל בחכירה בהתאם למטרת החוזה, וכי הנתבעים, לרבות בסט קרטון, שרכשה את הזכויות בקרקע שנים לאחר מכן, היו מודעים לסעיף ומנועים מלערער עליו. בית המשפט קבע כי מטרת חוזה החיסכון הייתה להחכיר את הקרקע למטרות חקלאיות, ולכן רשאי היה המינהל לכלול סעיף שינוי ייעוד בהסכם החכירה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי המינהל הסכים כי החלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל, אשר קבעה את זכותם של החוכרים לפיצוי במקרה של סיום מוקדם של החכירה עקב שינוי ייעוד, תחול על הקרקע. הנתבעים גם לא הוכיחו כי הסתמכו על מצגים אלה, אם נעשו. כמו כן, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא פנו למינהל בבקשה להחיל את הוראות המעבר, שנקבעו בהחלטה מנהלית אחרת (החלטה 972), אשר הייתה מאפשרת להם לקבל פיצוי מכוח החלטה 727, ולכן הם אינם זכאים לפיצוי כזה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים כי יש להחיל על הקרקע את החלטה 611, שהייתה בתוקף בעת רכישת הקרקע. בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להחיל החלטות מנהליות רטרואקטיבית, במיוחד כאשר הן בוטלו, וקבע כי הנתבעים אינם זכאים ליהנות מפוליסה שלא הייתה בתוקף בעת רכישת זכויותיהם בקרקע. לאור האמור לעיל, קיבל בית המשפט את טענת המינהל והורה על פינוי הנתבעים מהמקרקעין, כמו גם מחיקת חוזי החכירה והערות האזהרה הרלוונטיים הרשומים בטאבו. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המינהל בסך כולל של 25,000 ₪.