ע"א 2342/09

תקציר

בתיק המשפטי שהוצג, הערעורים עסקו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין אי יידוע היולדת על אפשרות לניתוח קיסרי במהלך הריון תאומים. בית המשפט קבע תחילה כי מחדל זה אינו רשלנות רפואית, אך פסק פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין הפרת האוטונומיה של האם לפי חוק זכויות החולה. התיק נסב סביב השאלה האם אי יידוע האם מהווה רשלנות והאם רשלנות זו קשורה סיבתית לנכות ממנה סבל אחד התאומים. בית המשפט העליון אישר את פסק הדין הראשוני לפיו אין ראיות המצביעות על כך שהרשלנות גרמה במישרין לליקויי הילד. למרות שהכיר בהיעדר הסכמה מדעת, שהפרה את חובת הגילוי, קבע בית המשפט כי אין בכך כדי לזכות בפיצוי גבוה יותר ללא קשר סיבתי מוכח בין היעדר המידע לבין הפגיעה. יתר על כן, הערעור עסק גם בטעויות עובדתיות לכאורה, כגון טעות בזיהוי הרופא האחראי, אך אלה לא נמצאו מספיקות כדי לשנות את הפיצוי. לפיכך, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, והותיר הן את הפיצויים והן את דחיית תביעות הרשלנות הרפואית, תוך התמקדות בפגיעה באוטונומיה של האם. הערעור והערעור שכנגד נדחו, תוך הדגשת חשיבות האוטונומיה של המטופל והסכמה מדעת מבלי להטיל אחריות בשל היעדר סיבתיות מבוססת למצבו הרפואי של המערער.