ת"א 1036/08

תקציר

תביעה כספית זו, שהוגשה על ידי התובע, ביקשה להשיב לנתבע סך של 147,250 ₪ בתוספת הוצאות נוספות, בעילה של הפרת הסכם, מצג שווא, מרמה ועשיית עושר ולא במשפט. התביעה נבעה מעסקה שנויה במחלוקת בין הצדדים. התובע טען כי הכספים נמסרו לנתבעת לצורך מיזם עסקי משותף שלא יצא אל הפועל מעולם, ואילו הנתבע טען כי התובע השקיע את הכספים כשותף סמוי בעסק נפרד שבסופו של דבר נכשל. התיק היה מורכב, כאשר כל צד הציג גרסאות שונות בתכלית. התובע, שהיה כבן 26 בעת ביצוע העסקה, טען כי מערכת יחסים קרובה עם הנתבעת הובילה אותו להסכים להשקיע בחברת בנייה. עם זאת, הנתבע לא העביר כספים כלשהם לחברה, והפסיק את הקשר עם התובע. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעת הסכימה להיות שותפה סמויה בחברה משותפת המתמקדת בעסקי המסעדנות. לטענת הנתבעת, השקעתה של התובעת הופנתה כלפי חברה זו, אך העסק נכשל עקב פעולותיו של צד שלישי, איציק ביטון. לאחר ששקל את חומר הראיות והעדויות, מצא בית המשפט כי הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לגרסתו לאירועים. ההסכם בעל פה, שהיווה את הבסיס לטענת הנתבע, לא הוכח, ועדי מפתח לא נקראו לתמוך בטענות הנתבע. מנגד, הנתבע הודה כי קיבל את הכסף מהתובע. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעת הפרה את ההסכם וחייבת להשיב את הכסף לתובע. החלטה זו התקבלה על בסיס עקרון ההודאה וההימנעות, אשר העביר את נטל ההוכחה אל הנאשם. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 147,250 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט, בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, בהעדר מי מהצדדים.