תמ"ש 107782/00

תקציר

התובע, החולק את המשמורת המשותפת על בנותיו הקטינות עם גרושתו לאחר גירושין, הסכים לתשלום מזונות חודשיים בסך 2750 ₪, בנוסף להשתתפות של 40% בדמי השכירות, בפסק דין שאושר וקיבל תוקף ביום 29.11.02. כעת עותר התובע להפחתת סכום מזונות זה, בנימוק של נישואיו מחדש ולידת בנותיו החדשות, כמו גם ירידה בהכנסות מעבודתו. עם זאת, הנתבעים (גרושתו של התובע וילדיהם) טוענים כי שינויים אלה אינם חריגים דיים כדי להצדיק הפחתת מזונות. עוד הם טוענים כי התובע הוא בעל כרם ומרוויח ממנו סכומים ניכרים, ובחר להקדיש זמן רב יותר למיזם זה מאשר לעבודתו כמהנדס, ולכן הכנסתו לא פחתה בפועל. השופטת מסכימה עם הנתבעים, וציינה כי הסכמת התובע לסכום המזונות המקורי משמשת נקודת מוצא חזקה לקביעת שינויים מהותיים בנסיבות. השופטת מוצאת כי הכנסתו של התובע בעת ההסכם המקורי עמדה על כ-7972 ₪ לחודש, ובעוד התובע טוען כי פוטר מעבודתו, השופט אינו משתכנע על סמך הראיות שהוצגו. שכרו הנוכחי של התובע קרוב יותר ל-6520 ₪ לחודש, הפחתה של 1452 ₪ בלבד לחודש לעומת הנתון במועד ההסכם. יתרה מכך, השופט מגלה כי לתובע מקור הכנסה נוסף מכרם, אותו ניסה להסתיר. הכנסה זו, הנובעת מכרם השייך לאמו של התובע, עמה חולק התובע את הרווחים, תורמת באופן משמעותי להכנסותיו הכוללות. כתוצאה מכך, דוחה השופטת את תביעת התובע להפחתת דמי המזונות, תוך הדגשת הצורך בשקיפות וביושר במקרים אלו. מאחר שהתובע לא גילה את הכנסותיו האמיתיות וניסה להסתיר את נכסיו, השופט קובע כי אינו יכול לצפות להקלות מבית המשפט. בנוסף, השופטת אינה מוצאת את נסיבותיו האישיות של התובע משכנעות דיין כדי להצדיק הפחתה, במיוחד בהתחשב בגידול בהכנסתו הכוללת, ועל כן סכום המזונות המקורי נותר בעינו. כמו כן חויב התובע בהוצאות עורכי הדין של הנתבעים, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ וריבית.