ת"א 56522-10-15

תקציר

התובעת, יועצת שפיתחה תוכנה למניעת אלימות, תבעה את הנתבעת, המשרד לביטחון פנים, בגין הפרת זכויות יוצרים והפרת זכותה המוסרית ביצירות שיצרה בקשר לתוכנה. התובעת טענה כי הנתבעת השתמשה ביצירותיה הספרותיות ללא רשותה וייחסה אותן לאחרים, לאחר שעזבה את תפקידה כיועצת. הנתבעת טענה כי לא הייתה כל הפרה שכן השימוש נופל בגדר המערכת החוזית בין הצדדים. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי יצירותיו של התובע חסרות מקוריות וכי לא הוכחה העתקה כלשהי. בית המשפט מצא כי יצירותיו של התובע היו מקוריות וכי הייתה העתקה מסוימת של יצירותיו של התובע על ידי הנתבעת. עם זאת, היא קבעה כי השימוש שעשתה הנתבעת ביצירות היה מוצדק על פי ההסכמים בין הצדדים. התובעת שילבה חלקים מעבודותיה הקודמות במוצרי הייעוץ במהלך הפעילות המשותפת עם הנתבעת. לפיכך, לנתבעת הייתה זכות להשתמש בהם מכוח הזכות הבלתי מוגבלת להשתמש במוצרי הייעוץ שהוענקו בהסכמים. יתר על כן, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי מדובר במפרים תמימים, שכן הם סברו באופן סביר כי החומרים בהם השתמשו היו מוצרי ייעוץ. עם זאת, בית המשפט מצא את הנתבעת אשמה בפגיעה מוגבלת בזכותה המוסרית של התובעת, שכן הם השתמשו בתכנים שכתבה התובעת מבלי לייחס אותם אליה, ובמקרים מסוימים אף לייחס אותם לאחרים. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך 200,000 ₪ ולציין את שם התובע כיוצר אם ייעשה שימוש עתידי בתוכן. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, בשל הפער העצום בין התביעה לבין הסכום שנפסק.