ע"ע 54598-11-14

תקציר

פסק הדין דן בנטל ההוכחה בסכסוך על כספים שלא שולמו, ומפרט את ההבחנה בין נטל השכנוע, הרובץ על התובע, לבין נטל הבאת הראיות. בית המשפט מבהיר את תחולתה של טענת "הודאה והדחה" ואת הכלל בדבר "עדות שיטה" כחובות משניות. המערערת, אשר תבעה את המשיבים בגין מעילה לכאורה בכספים, נושאת בנטל השכנוע והבאת ראיות לטענת המעילה ולסכום הנדון. בית המשפט מוצא כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענותיה, שכן גרסתה לאירועים נעדרה ראיות מספיקות. חוות דעתו של רו"ח בר-לב, שהניחה שכל הפרטת שיק היא מעשה מעילה, אינה ראיה מספקת. עם זאת, נדרשים המשיבים להשיב למערערת סכום נוסף בסך 115,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, שכן הראיות תומכות בכך שסכום זה הושג שלא כדין. פסק הדין דן גם בתפקידה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות, תוך הדגשה כי הדבר נעשה רק במקרים חריגים. בית המשפט דוחה את הערעור בעניין ההוצאות, בקובעו כי הוא אינו נופל תחת הכלל החריג. לבסוף, הערעור מתקבל בחלקו, והמשיבים נדרשים לשלם את הסכום הנוסף, בצירוף ריבית והוצאות הכרוכות בערעור. כל חברי הפאנל מסכימים עם פסק הדין.