ע"נ 34680-04-21

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים העולים ממנו: **ניתוח משפטי של פסק דין – ערעור על החלטת קצין התגמולים** **רקע:** הערעור עסק בהחלטת קצין התגמולים, אשר קבע כי לא קיים קשר סיבתי בין שירותו המשטרתי של המערער, ובפרט תקופת שיטור ימי, לבין פגימה בעמוד השדרה המותני ממנה הוא סובל. ההחלטה ניתנה לאחר בקשה לעיון מחדש בהחלטה קודמת משנת 2014. המערער טען לקשר סיבתי בין תנאי שירותו (הפלגה על כלים ימיים) לפגיעתו, בעוד שהמשיב דחה טענה זו. **הקביעות העובדתיות המרכזיות:** 1. **פגם מולד:** המערער סובל מפגם מולד של חוסר איחוי בקשת האחורית. 2. **תלונות קודמות:** קיימות שלוש תלונות על כאבי גב מפי המערער משנת 1987 ועד 2004, לפני תקופת השיטור הימי הרלוונטית. 3. **סמיכות זמנים:** תחילת רצף התלונות הנוכחיות הוא בסמוך לתחילת תקופת השיטור הימי. 4. **חוות דעת מומחה:** המומחה מטעם הוועדה, ד"ר מרום, הכיר בקשר סיבתי של **גרימה** רק בנוגע ל**כאבים** מהם סובל המערער, ובשיעור של **מחצית**. הוא הבהיר כי כוונתו הייתה ל**החמרה** של הכאבים, ולא של הבעיה המולדת עצמה. 5. **העדר ממצא אובייקטיבי:** המומחה לא מצא פחת מוטורי/תחושתי לרגליים או הגבלה בטווחי תנועת עמוד השדרה המותני. **העקרונות המשפטיים והחידושים העולים מפסק הדין:** 1. **פרשנות מילולית לעומת פרשנות תכליתית של "נכות" בחוק הנכים:** * **השאלה המרכזית:** האם כאב כרוני, ללא ממצא אובייקטיבי (כגון הגבלה בטווחי תנועה או פחת מוטורי), יכול להיחשב כ"נכות" לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959. * **הגישה המסורתית (העולה מדברי המשיב):** נכות דורשת ממצא רפואי אובייקטיבי, כגון מגבלה בתנועה. כאב סובייקטיבי ללא ממצא נוסף אינו מהווה נכות. * **החידוש העולה מפסק הדין (והפסיקה אליה הוא מפנה):** בית הדין קובע כי **כאב כרוני, כשלעצמו, יכול לענות על הגדרת "נכות"** לפי חוק הנכים. הדבר מתבסס על תכליתו הסוציאלית של החוק ("לנהוג ביד פתוחה ובנפש חפצה"). * **נימוקים:** * הגדרת "נכות" בחוק כוללת "איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, או פחיתתו". כאב כרוני משפיע על כושר הפעולה. * קיום מגבלה בתנועות עמוד השדרה אינו תנאי הכרחי לקביעת נכות (כפי שנקבע בפסיקות קודמות שצוטטו). * במקרים בהם כאב כרוני מצריך טיפולים, ניתן לראותו כ"פחיתת כושר הפעולה הכללי באותו איבר", גם אם הבדיקה האובייקטיבית אינה מראה מגבלה. * הפסיקה הכירה בכך שלעיתים גם ללא פתולוגיה או ממצאים בבדיקות הדמיה, כאבים מתמשכים עם תיעוד ותמיכה בחומר הרפואי יכולים להיחשב כנכות. * **משמעות:** פסק הדין מרחיב את ההכרה באפשרויות לקביעת נכות, ואינו מתמקד רק בממצאים אובייקטיביים נראים לעין, אלא מכיר גם בפגיעה פונקציונלית הנגרמת מכאב. 2. **הבחנה בין "גרימה" ל"החמרה" והיחס לפגם מולד:** * **טענת המערער:** יש להכיר בקשר סיבתי של "גרימה" לפגם עצמו, ולא רק לכאבים, בטענה שמדובר בפגם שהתפרץ עקב השירות ("מחלה רדומה" או פגם מולד). * **קביעת המומחה:** קשר סיבתי של גרימה **רק לכאבים**, ובשיעור מחצית, והובהר כי מדובר ב**החמרה** של הכאבים, ולא של הבעיה המולדת. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין **דוחה את טענת המערער** להכרה ב"גרימה" של הפגם המולד עצמו. * **נימוקים:** * המומחה קבע שהפגם המולד עצמו אינו מחמיר, והשירות רק החמיר את הכאבים. * קיימות תלונות קודמות על כאבי גב, אשר, למרות שלא הוגדרו כ"עבר משמעותי" על ידי המומחה, מונעות את הקביעה כי מדובר במצב ש"לא נתן אותות כלשהם" לפני השירות. * הפסיקה בעניין "מחלה רדומה" (קונסטיטוציונלית) שנועדה להטיב עם התובעים, אינה צריכה להיות מורחבת למצבים בהם היו תלונות קודמות מסוימות, והמצב הוא קבוע שאינו מחמיר (כפי שהמומחה קבע לגבי הפגם עצמו). * **משמעות:** בית הדין שומר על איזון בין התכלית הסוציאלית של החוק לבין הדרישה לעמוד ברף הוכחה ראוי. הוא מבחין באופן חד משמעי בין החמרת כאב לבין גרימה של פגם מולד קיים. 3. **נטל ההוכחה וחוסר ודאות:** * **טענת המשיב:** המערער לא עמד בנטל ההוכחה, מכיוון שהמומחה לא שלל השפעת גורמי סיכון אחרים ולא העריך את השפעתם. במצב של חוסר ידיעה, המערער לא הרים את הנטל. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין מקבל את הערעור באופן **חלקי** (הכרה במחצית מהכאבים), בניגוד לעמדת המשיב. * **נימוקים:** * המומחה מצא קשר סיבתי (החמרה) של 50% לכאבים, למרות אי-הוודאות לגבי גורמים אחרים. * ההכרה באפשרות של כאב כשלעצמו כנכות (כפי שפורט בסעיף 1) מאפשרת קבלת הערעור באופן חלקי. * הפסיקה והוועדה עצמה מכירות באפשרות להכיר בפגיעה עקב כאבים, גם אם לא נמצאה מגבלה בבדיקה קלינית, וזאת לאור רוח החוק. 4. **הכרה ב"גרימה" חלקית (50%) בנסיבות של החמרה:** * בית הדין קיבל את קביעת המומחה כי השירות החמיר את הכאבים בשיעור של 50%, וקבע כי יש להכיר בכך. * הדבר מהווה אימוץ חלקי של חוות הדעת, תוך התבססות על העובדה שהמומחה עצמו הצביע על סמיכות זמנים ורצף אירועים, וכן על הבהרתו שהתכוון להחמרה. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את ההרחבה הפרשנית של מושג ה"נכות" בחוק הנכים, ובפרט את ההכרה בכאב כרוני כשלעצמו כמצדיק הכרה בנכות, גם בהיעדר ממצאים אובייקטיביים ברורים. הוא מחדד את ההבחנה בין החמרה של מצב קיים (כאב) לבין גרימה של פגם מולד, וקובע כי בעוד שהשירות יכול להביא להחמרת כאבים המוכרת כנכות, הוא אינו גורם לפגם המולד עצמו בהיעדר הוכחה ברורה יותר. בית הדין נוקט בגישה תכליתית, המבוססת על רוח החוק הסוציאלי, אך שומר על איזון עם הדרישה לעמידה ברף הוכחה סביר, ומונע הרחבה מוגזמת של דוקטרינת "המחלה הרדומה" למקרים בהם קיימות תלונות קודמות.