ת"א 8556/06

תקציר

התובעת, נווה השמש, תבעה בשנת 2006 את מינהל מקרקעי ישראל ואת משרד התיירות על סך 36 מיליון שקל, בטענה כי הטעו אותה לחשוב שתוכל להקים מלון דירות על חלקת קרקע שזכתה בה במכרז. התובעת טענה כי בניגוד לתכלית חוזה הפיתוח, לא ניתן היה לבנות מלון דירות על המגרש בשל תנאים תכנוניים. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה, שכן התובעת ידעה על עילת התביעה שלה כבר בשנת 1997, ואף איימה על הנתבעים בתביעה משפטית בעילה זו באותה עת. בית המשפט הסכים עם הנתבעים כי התביעה אכן התיישנה, שכן התובע העלה את אותן טענות כמעט עשר שנים לפני שהגיש בסופו של דבר את התביעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי המצב התכנוני איפשר הקמת מלון דירות על המגרש, וכי טענות התובע אינן עולות בקנה אחד עם המציאות. עדי התובעת עצמה אישרו כי לא היו מודעים למכשולים תכנוניים כלשהם, וכי נודע להם לראשונה על הטענה מעורך דינה של התובעת בשנת 2005. עוד קבע בית המשפט כי אין קשר סיבתי בין טענותיה התכנוניות של התובעת לבין הימנעותה מהקמת הפרויקט, שכן מהראיות עולה כי הפרויקט לא נבנה מסיבות אחרות, הקשורות בעיקר לחובת הצגת אישור כי הפרויקט הינו "מפעל מאושר", כתנאי לקבלת היתר בניה, אשר התובע לא הצליח להשיג. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת לאפליה ביחס לחברה אחרת, גלטון, שחוזה הפיתוח שלה בוטל על ידי הנתבעים. לבסוף, בית המשפט הורה על מחיקת התביעה וקבע כי על התובעת לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ₪.