עת"מ 53230-03-17

תקציר

העתירה נדחית בשני סעיפים. ראשית, הוא הוכתם באיחור ניכר. העותר היה צריך לפנות לבית המשפט מיד לאחר החלטת הרשות ולא להמתין עד שההשעיה עומדת להיכנס לתוקף. עיכוב זה הוא סיבה מספקת לדחות את הבקשה. שנית, לגופה של החלטת הרשות מוצדקת. הרשות פעלה בסבירות ובשיקול דעתה כאשר החליטה להטיל השעיה מותנית על פעילות העותר, נוכח חומרתם של הליקויים שהתגלו בפעילותו של העותר. אלה כללו כשלים טכניים חוזרים ונשנים, אי סדרים בטיחותיים ובוחן שקיבל שוחד לרישוי כלי רכב לא בטיחותיים. על העותר, המנהל מכון רישוי, מוטלת האחריות לדאוג לבטיחות כלי הרכב בכביש, והחלטת הרשות היוותה מענה מידתי לכשלים אלה. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתה של הרשות, מה גם שהעותר כבר הודה ברבים מהליקויים הללו. אמצעי התיקון שהוטלו הם סבירים, ועל העותר לנצל זמן זה לשיפור המכון. חששותיו של העובד מהשפעת ההשעיה על פעילותו מובנים, אך מחדליו החמורים של העותרת מביאים לכך שיש לדחות את הבקשה. דחייה זו נתמכת בפסיקות קודמות, כגון בג"ץ 410/78 וערעור אזרחי 4662/11. העותר יישא גם בהוצאות הרשות, בסך 15,000 ₪.