ע"פ 24673-04-14

תקציר

לאחר בחינת הטענות שהועלו הן על ידי המערער והן על ידי המשיב, הגיעה השופטת רויטל יפה-כץ למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. זיכוי המשיב מהאישום השני, שעניינו מסירת מידע כוזב ואי תשלום מס, אינו מבוסס על הערכת מהימנות העדים אלא על ניתוח שגוי של הראיות. השופט פירט את החריגים לכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי בית המשפט הפרוצדורלי בדבר מהימנות ועובדות. במקרה זה, יתרונה של ערכאת הערעור על פני ערכאת הערעור בהערכת מהימנותה אינו ברור, ועל כן ערכאת הערעור יכולה להתערב. אין חולק כי החשבוניות ששימשו את המשיב לניכוי מס תשומות הוצאו שלא כדין. השאלה היא אם המשיב היה מודע לכך. השופט טען כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לראיות שהצביעו על מודעותו של המשיב, לרבות הימנעותו מהמצאת מסמכים לרשויות המס וחוסר שיתוף הפעולה שלו במהלך החקירה. תחת זאת, שם בית משפט קמא דגש יתר על הטענה כי העבודות המוזכרות בחשבוניות בוצעו. עוד ציין השופט כי הסבריו של המשיב לאי מסירת פרטים מזהים של העוסקים שעבדו אצלו לכאורה אינם מספקים. זאת ועוד, השופטת מתחה ביקורת על טיפולו של בית משפט קמא במסמכים שהגיש המשיב, אשר הוצגו שנים לאחר החקירה והיו חסרי אמינות. היה על בית המשפט לבחון מסמכים אלה ביתר זהירות, בהתחשב בנסיבות הגשתם. ככלל, מהצטברות הראיות עולה כי המשיב היה מודע לכך שהחשבוניות הוצאו שלא כדין. באשר ליסוד הנפשי של העבירה, קבעה השופטת כי ניתן להסיק את מודעותו של המשיב ממכלול הנסיבות, שכן ראיות ישירות לכוונה נפשית אינן מצויות בנמצא. השופט הסכים עם טענת המערער כי מעשיו של המשיב היוו כוונה להתחמק מתשלום מס. לבסוף, הגיע השופט למסקנה כי המשיב ביצע את העבירות בנסיבות מחמירות, נוכח סכומי הכסף הגבוהים המעורבים בכך ותדירות ומשך העבירות. ערעורו של המשיב על הרשעתו באישום הראשון נדחה, וערעורו של המערער על זיכויו באישום השני התקבל. השופט הציע להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך מתן גזר הדין והציע להרשיע את המשיב בעבירות המיוחסות לו באישום השני. בפסק הדין תמכו השופטים יורם צלקובניק ויעל רז-לוי.