ע"א 1237/13

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לסעד זמני במסגרת הליך הערעור. המבקש ביקש סעד זמני בטענה כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם. עם זאת, בית המשפט ציין כי סעד כזה ניתן בדרך כלל רק מטעמים מיוחדים, כמפורט בתקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט הדגיש את ההנחה הכללית כי מרגע שערכאה נמוכה יותר דוחה תביעה, פעמים רבות הבקשה לסעד אינה מבוססת, אלא אם כן ניתן להוכיח נזק בלתי הפיך. למרות שקיימים תקדימים למתן סעד זמני בענייני מקרקעין, בעיקר למניעת העברה לצדדים שלישיים, בית המשפט הבחין בין מקרקעין המשמשים למגורים לעומת נכסים מסחריים. הנכס שבמחלוקת זוהה ככזה שאינו משמש למגורים, אלא להשקעה, מה שמרמז על כך שניתן לפצות כספית על כל נזק. בית המשפט הביע ספקנות לגבי סיכויי הערעור, ונימק את חוסר בדיקת הנאותות של המבקש בבדיקת הקרקעות הרומניות וברישום הזכויות. יתר על כן, מעמד הבעלות בנכס נותר ללא שינוי בהחלטת בית המשפט המחוזי, והותיר את הבעלות בידי המשיב. לפיכך, אם הערעור התקבל בסופו של דבר, נקבע כי די בפיצוי כספי. צו המניעה הזמני הקודם בוטל, והמבקש חויב לשלם את הוצאות המשפט ושכר הטרחה של המשיב.