ת"א 483-06-09

תקציר

החברה התובעת והנתבעות, דלק ופז, חלוקות בנוגע לקיום ההתחייבויות שנטלו על עצמן בהסכם שנחתם ביניהן בשנת 1981, שעניינו תחנת דלק ברמת הגולן. החברה דרשה מחברות הדלק למסור פירוט של החשבונות שבוצעו מאז שנת 2000 ולשלם את יתרת העמלות המגיעות לה על פי ההסכם. בתוך כך, דלק הגישה תביעה נגדית בגין אובדן רווחים שנגרם כתוצאה מהפרה לכאורה של ההסכם על ידי החברה. בית המשפט הורה על בירור המחלוקות בשני שלבים. השלב הראשון עוסק בזכאות החברה לקבלת כספים מחברות הדלק, לרבות קיומם של יחסי סוכנות ומשמעות עמלת הסוכן. השלב השני יבהיר את יתר הנושאים, כגון כמויות הדלק שסופקו והסכומים המגיעים לחברה. פרשנות החוזה צריכה להתחשב בלשון ההסכם ובנסיבות בעת כריתתו. ההסכם, שאינו מוגבל בזמן, קובע כי החברה תקבל עמלת סוכן "כמקובל במקרים כאלה" עבור מכירת בנזין, נפט וסולר בתחנה. כוונת הצדדים הייתה לקבוע את אופן הפיצוי שתקבל החברה מחברות הדלק בגין מימון תשתיות התחנה. שינוי הנסיבות במשק הדלק בשנות ה-90, שהביא להגברת התחרות ולביטול עמלות סוכנים, לא סיכל את ההסכם. במקום זאת, היא חייבה את הצדדים לפעול בתום לב ולמצוא דרכים להסתגל למציאות החדשה. חברות הדלק יכלו לבטל את ההסכם בהתראה סבירה מראש, אך הן לא עשו זאת. בית המשפט קבע כי החברות היו רשאיות לסיים את ההסכם לאחר עשרים שנה, קרי ביולי 2001, והיה עליהן לתת לחברה הודעה מוקדמת של חצי שנה. לפיכך, דלק מחויבת לשלם את האגרות על פי ההסכם מיוני 2002 עד דצמבר 2005, ופז מיוני 2002 עד ינואר 2008. התביעה שכנגד של דלק נדחית, והשלב השני של המשפט יבהיר את טענות החברה לשכר טרחה שלא שולם בתקופות אלה.