ב"ל 1463/99

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, טען כי שימוש ממושך בטלפון בעבודה פוגע בשמיעתו. הנתבע חלק על טענה זו וטען כי התובע לא הוכיח אירוע מקרי או מחלת מקצוע וכי ליקוי השמיעה שלו נבע מסיבות טבעיות. בית המשפט הצטער על כך שהצדדים לא הצליחו להסכים על העובדות, אך בסופו של דבר קיבל את גרסת התובע לאירועים בשל היעדר ראיות סותרות מצד הנתבע. בית המשפט הכיר בעבודתו הטלפונית היומיומית של התובע ובליקוי השמיעה שלו, אך קבע כי מצבו אינו מהווה מחלת מקצוע. הם הבחינו בין מחלת מקצוע למיקרוטראומה, והסבירו כי מיקרוטראומה היא אפשרות תיאורטית למצבו של התובע. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי קביעת מיקרוטראומה דורשת ראיות רפואיות. מונה מומחה רפואי, אשר קבע בחוות דעתו כי מצבו של התובע אינו תוצאה של סביבת עבודתו באמצעות מיקרוטראומה אלא עלול לנבוע מטראומה פיזית או רעש חזק חד פעמי. חוות דעתו של המומחה התקבלה על ידי בית המשפט, והובילה למסקנה כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין עבודתו לבין ירידה בשמיעה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע, ואיפשר לכל צד זכות ערעור בתוך 30 יום, ולא הורה על הוצאות.