בר"ע 16751-01-24

תקציר

פסק הדין דן בהנחיות בדבר חיוב תובע שאינו תושב ישראל להפקיד ערבות להוצאות הנתבע, במקרה שתביעתו תידחה. בית המשפט מפנה למקרים קודמים שהתוו את הכללים לבחינת בקשות להפקדת ערבות כנגד אזרחים זרים, תוך הדגשת הצורך לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של הנתבע להחזר הוצאות. במקרה דנן, בית המשפט מחליט שלא להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לחייב את התובע להפקיד ערבות. הנימוקים להחלטה זו כוללים את הימנעותו של התובע מלחלוק על טענת ההתיישנות של הנתבע, את סכום התביעה המופרז ואת חוסר יכולתו של התובע להעיד בבית המשפט בשל היותו מחוץ לישראל מבלי שניסה למסור עדות מוקדמת. עוד מציין בית המשפט כי תשובת התובעת לבקשת הערבות כללה טענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר, בעוד בקשת הנתבעים נתמכת. בהתחשב במכלול נסיבות אלה, מגיע בית המשפט למסקנה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא ולפיכך דוחה את בקשת רשות הערעור.