בש"פ 4275/07

תקציר

ב-6 בדצמבר 2006 נרצחה תאיר ראדה בבית ספרה בקצרין, מה שהוביל להגשת כתב אישום נגד רומן זדורוב. במסגרת ההליכים המשפטיים ביקשה רשות השידור להתיר פרסום קטעי וידאו מחקירתו של זדורוב, אך הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. על החלטה זו הוגש ערעור בטענה כי יש לפרש את האיסור על פרסום תיעוד חקירה חזותי או קולי, כמפורט בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי, באופן מצמצם כך שיעדיף את חופש הביטוי ואת האינטרס הציבורי. המערער טען כי מאחר שזדורוב לא התנגד לפרסום, יש לגבור על האינטרס הציבורי. עם זאת, המדינה התנגדה לכך, והדגישה את הצורך להגן על טוהר ההליך השיפוטי ועל פרטיותם של המעורבים, בטענה כי הפרסום מוקדם מדי שכן הראיות טרם הוצגו בבית המשפט. בית המשפט עמד על כך שאיסורים אלה משמשים למניעת השפעה בלתי הוגנת ולשמירה על טוהר ההליך המשפטי, בהתאם לסעיף 71 לחוק בתי המשפט העוסק בהשפעה אפשרית על המשפט. ההבדל בין האיסור שבסעיף 13 לבין מגבלות משפטיות אחרות, כגון סוביודיצה, נעוץ בהגנה הן על ההליך והן על כבודם של אנשים המעורבים בחקירות, החלים גם כאשר תיק אינו מגיע למשפט. בית המשפט קבע כי פרסום תיעוד חזותי עלול להשפיע על עדים ולפגוע בהליכים, ובכך אישר את ההחלטה הראשונית לדחות את בקשת הפרסום, והדגיש כי יש להצדיק חריגים מכללים אלה. פסק הדין הסופי חיזק את מחויבותו של בית המשפט לשמירה על היושרה השיפוטית וזכויות הפרט על פני פרסום בלתי מוגבל בתקשורת, והערעור נדחה בסופו של דבר על ידי המשנה לנשיא והשופטים המעורבים.