ה"פ 12748-03-16

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של תניית בוררות בחוזה אחיד בין משיב שפיתח שיטת חונכות עסקית לבין מספר מועמדים שנרשמו להיות מנטורים בשיטתו. תחילה ניסחה המשיבה את הסכם הזיכיון, לרבות תניית בוררות, והציגה אותו בפני המבקשים כמות שהוא, ללא כל משא ומתן או שינוי, המסווג אותו כחוזה אחיד על פי הדין הישראלי. המבקשים טענו כי תניית הבוררות בטלה, שכן מדובר בתנאי מפלה לפי חוק החוזים האחידים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המשיב והסביר כי אין לפרש את התיקון לחוק בדבר סעיפי בוררות כמרתיע את השימוש במוסד הבוררות. במקרה זה, החוזה היה הסכם זיכיון מסחרי ולא חוזה צרכני, ותניית הבוררות הייתה הוגנת ומאוזנת, מה שהופך אותו לשיטה סבירה ליישוב סכסוכים בין הצדדים. יתר על כן, אופי היחסים והחוזה גרם לכך שהמחלוקות אינן טריוויאליות ויכולות להצדיק שימוש בבוררות. לפיכך, חזקת ההפליה לא התקיימה במקרה זה, ועל המבקשים לדבוק בהסכם החוזי לפתרון סכסוכים באמצעות בוררות. המבקשים חויבו בהוצאות המשפט של המשיב בסך 10,000 ₪.