עמ"נ 25951-03-21

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק דין זה היא האם חלקה 7, פיסת קרקע בנתניה, הייתה זמינה לבנייה. ועדת הערר קבעה כי הוא אינו זמין מכמה נימוקים. ראשית, היעדר חלוקה למגרשים בתכניות הרלוונטיות, ושנית, גודל המגרש קטן מהשטח המינימלי הנדרש לבנייה למגורים. הוועדה ציינה גם את דרישות הייצוב של מצוק הכורכר עליו ממוקם המגרש, היעדר פיתוח עירוני ותשתיות באזור והיעדר היתרי בנייה שניתנו לחלקה האמורה כסיבות נוספות. המערערת טענה כי ממצאים אלה אינם מוצדקים, וכי החלקה זמינה לבנייה. עם זאת, השופטת הסכימה עם החלטת ועדת הערר וקבעה כי הוועדה היא גוף מומחה שאין להתערב במסקנותיו העובדתיות והתכנוניות. בנוסף, הדגישה השופטת כי הצורך בהקלה או הקלה לבנייה על המגרש, בשל גודלו, מצביע על כך שהמגרש לא היה זמין לבנייה, מה גם שהמערערת לא יכלה לצפות באופן סביר לקבלת אישור כזה. עוד ציינה השופטת כי הראיות שהוצגו אינן תומכות בטענת המערער כי השטח מפותח דיו. באשר להיתרי הבנייה ציינה השופטת כי רק היתר אחד הוצא בתחומי התכנית הרלוונטית, ובכך תמכה בטענת הוועדה כי החלקה אינה בת קיימא לבנייה. משכך, דחה השופט את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב, ובכך אישר את החלטת הוועדה כי חלקה 7 אינה זמינה לבנייה וכי אין מקום להקפאת פיצויים.