בג"צ 8638/03

תקציר

העתירה עוסקת בסמכותו של בית הדין הרבני לדון בסכסוך רכושי הנובע מהפרה לכאורה של הסכם גירושין לאחר סיום הגירושין. עיקר הדיון הוא בשאלה האם סמכות השיפוט של בית הדין הרבני בעניינים אלה, מטבעה או בהסכמת הצדדים, או שמא הסמכות נתונה לבתי המשפט האזרחיים. בית המשפט שב ואישר כי בית הדין הרבני שואב סמכויות אך ורק מחוקי המדינה, הקבועים בחוק שיפוט בתי דין רבניים. חוק זה מעניק סמכות שיפוט בלעדית בענייני נישואין וגירושין, ובנושאים קשורים במהלך גירושין, אך אינו חל על סכסוכי רכוש לאחר גירושין, אלא אם כן מדובר במפורש במעמד אישי על פי חוק או בוררות מוסכמת. במקרה זה קבע בית המשפט כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו. בית המשפט קבע כי תביעת שיפוי המבוססת על הפרה חוזית לאחר גירושין נוגעת לבתי משפט אזרחיים. פסק הדין הבהיר כי לא ניתן להסיק את סמכותו של בית הדין הרבני מחוץ למסגרת המשפטית, גם בהסכמת מפלגה, אלא אם כן הוכרה מכוח סמכותו הנלווית. היא הדגישה את ההפרדה בין תפקידי השיפוט של המדינה לבין מנגנוני מחלוקת חלופיים, ואישרה מחדש את הדבקות בעקרון החוקיות ושלטון החוק, ובכך ביטלה החלטות קודמות של בתי הדין הרבניים מחוסר סמכות. העתירה נדחתה, והמשיב חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.