ת"פ 25405-03-22

תקציר

הנאשמים הואשמו במספר עבירות הקשורות לחוסר יושר אקדמי באוניברסיטה העברית בירושלים. נאשם 1 קשר קשר עם נאשם 2 להיבחן בבחינת אמי"ר, בחינה פסיכומטרית לשליטה באנגלית, מטעמו של נאשם 1 על מנת שיוכל להימנע מהשתתפות בקורסים בשפה העברית. התוכנית הייתה שנאשם 2 יתחזה לנאשם 1 באמצעות תעודת זהות מזויפת. בעוד שניסיונו של נאשם 2 להיבחן סוכל בשל התנהגותו החשודה, העבירה היוותה פגיעה חמורה בטוהר המידות האקדמי. שני הנאשמים הואשמו בניסיון לקבל דבר מה במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, סיוע להתחזות לאחר וזיוף בכוונה לקבל דבר-מה. נאשם 1 הודה באשמה במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט היה צריך להחליט אם להרשיעו ומה יהיה העונש הראוי, בהתחשב בנסיבות מקלות. אלה כללו את גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, תרומה חברתית חיובית לאחר מכן וחרטה על העבירה. שירות המבחן המליץ שלא לבטל את ההרשעה והציע צו שירות לתועלת הציבור ל-250 שעות, שבית המשפט קיבל אותו. התביעה טענה לצו שירות צבאי ארוך יותר של 350 שעות, ואילו ההגנה ביקשה משך זמן קצר יותר של 150 שעות, תוך ציון ההשפעות השליליות האפשריות על סיכויי הקריירה של נאשם 1. בסופו של דבר הרשיע בית המשפט את נאשם 1 וגזר עליו צו שירות לתועלת הציבור למשך 250 שעות, שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס בסך 3,000 ₪ והתחייבות בסך 3,500 ₪ להימנע מביצוע עבירה במשך שנתיים. השופט קבע כי חומרת העבירה מצדיקה הרשעה, וכי הנסיבות המקלות אינן גוברות על האינטרס הציבורי למצות את הדין עם הנאשם.