המנ"א 35231-12-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי של החלטת הרשם רון גולדשטיין בנוגע לבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (המנ"א 35231-12-25)** **עובדות רקע:** ההליך הנוכחי עוסק בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 1.1.2025. הרקע להליך מורכב וכולל מספר שלבים דיוניים: 1. **תביעה כספית והסכם פשרה:** המשיבה הגישה תביעה כספית בשנת 2019 נגד חברה שבבעלות המבקשת 1, ונגד המבקשים כערבים לחובותיה. הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בחדרה ביום 26.5.2021. 2. **מחלוקת פרשנית:** נוצר חוסר הסכמה לגבי היקף המחייבות של המבקשים באופן אישי במסגרת הסכם הפשרה. 3. **תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו:** המבקשים הגישו תביעה לסעד הצהרתי לפרשנות ההסכם, שתפטור אותם מחבות אישית. בקשת המשיבה לסילוק על הסף נדחתה. 4. **בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו:** המשיבה ערערה על החלטת בית משפט השלום. ביום 1.1.2025, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי הדרך הדיונית הנכונה היא הגשת בקשת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, לבית המשפט שאישר את הסכם הפשרה (בית משפט השלום בחדרה). **זהו פסק הדין מושא הבקשה הנוכחית להארכת מועד.** 5. **הליכי הבהרה וערעורים נוספים:** * בעקבות החלטת המחוזי תל אביב, המבקשים פנו לרשמת ההוצאה לפועל, שהפנתה לבית משפט השלום בחדרה בבקשת הבהרה. * בית משפט השלום בחדרה, ביום 31.3.2025, קיבל את עמדת המבקשים. * המשיבה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה. * בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 15.9.2025, קיבל את ערעור המשיבה, הפך את החלטת ההבהרה וקבע שהמבקשים חבים בחוב הפסוק. * בקשת רשות ערעור של המבקשים לבית המשפט העליון (רע"א 59622-09-25) נדחתה ביום 27.11.2025. בהחלטה זו צוין כי משנמנעו המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של המחוזי תל אביב מיום 1.1.2025, הם אינם יכולים להלין על תוצאותיו. **הבקשה הנוכחית:** המבקשים מבקשים הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 1.1.2025, כמעט שנה לאחר מתן פסק הדין. טענתם המרכזית היא כי "נכפה" עליהם מסלול דיוני שגוי (הליך הבהרה) במקום ניהול תביעה אזרחית רגילה, וכי הצורך לתקוף את פסק הדין התחדש רק לאחר קבלת ההחלטות בהליכים המאוחרים יותר (המחוזי חיפה והעליון). **עמדת המשיבה:** המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי מדובר בניסיון נוסף לדחיית קץ והתחמקות מתשלום חוב פסוק. היא מדגישה כי כל הערכאות כבר דנו בטענות המבקשים, שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא הצדקה, וכי סיכויי ההליך הערעורי אפסיים, שכן מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על סוגיה שאינה מעוררת שאלה עקרונית. **ניתוח משפטי של החלטת הרשם גולדשטיין:** הרשם גולדשטיין דוחה את הבקשה להארכת מועד. הניתוח מתבסס על מספר עקרונות משפטיים מרכזיים: 1. **דרישת "טעמים מיוחדים":** נקודת המוצא של הרשם היא כי הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי מותנית בהצגת "טעמים מיוחדים", בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. הפסיקה קבעה כי שאלה זו נבחנת בהתאם לנסיבות כל מקרה, תוך איזון בין שיקולים שונים, ביניהם משך האיחור, טעמיו, וסיכויי ההליך. 2. **עקרון סופיות הדיון:** הרשם מדגיש את חשיבותו של עקרון סופיות הדיון. הוא קובע כי המבקשים, אשר היו מיוצגים לאורך כל ההליכים, בחרו משיקוליהם שלא להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין מושא הבקשה במועד. בחירה זו, המכונה "סיכון דיוני מחושב", אינה מאפשרת להם כעת, בחלוף כשנה, "להשיב את הגלגל לאחור". התרה של מצב כזה תפגע בציפייתה הלגיטימית של המשיבה כי ההכרעה, אשר לא הוגש עליה ערעור במועד, הפכה חלוטה. 3. **היעדר "כפייה" דיונית:** הרשם דוחה את טענת המבקשים כי "נכפה" עליהם מסלול דיוני שגוי. הוא מצביע על כך שפסק הדין המחוזי תל אביב ניתן בינואר 2025, בעוד שההחלטה בנוגע להבהרה ניתנה במרץ 2025. כלומר, בתקופה שבין מתן פסק הדין לבין ההחלטה בהבהרה, עמדה למבקשים האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אך הם בחרו שלא לעשות כן. 4. **הסתמכות על דברי השופט כשר:** הרשם מחזק את נימוקיו בהחלטתו של השופט כשר ברע"א 59622-09-25, שבה צוין במפורש כי משנמנעו המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, "אין ביכולתם להלין על תוצאות אותה מחיקה כעת, משהפך פסק הדין לחלוט". דברים אלו, לשיטת הרשם, רלוונטיים גם לבחינת הבקשה הנוכחית. 5. **שיקול האינטרסים:** בהתחשב בכל האמור, הרשם מכריע כי יש לבכר את אינטרס סופיות הדיון על פני בקשתם של המבקשים. **חידושים או היבטים משפטיים ראויים לציון:** * **יישום קפדני של דרישת "טעמים מיוחדים":** ההחלטה ממחישה את הדרישה המחמירה להצגת "טעמים מיוחדים" לצורך הארכת מועד, כאשר טענות על בחירה דיונית שגויה, אשר אינה מונעת הגשת ערעור בזמן, אינן מספקות. * **הדגשת עקרון סופיות הדיון:** ההחלטה מחזקת את מעמדו של עקרון סופיות הדיון ואת הפגיעה הפוטנציאלית בו כאשר צד נמנע מלהשיג על פסק דין במועד, ולאחר מכן מבקש לפתוח את ההליך מחדש. * **השלכה של החלטות מאוחרות על החלטות קודמות:** ההחלטה מראה כי גם אם הוגשו הליכים נוספים (כמו הבהרה וערעורים בערכאות נוספות), אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק הגשת בקשת רשות ערעור באיחור משמעותי על החלטה קודמת, במיוחד כאשר ההחלטה המאוחרת אינה משנה את חובת ההתמודדות עם ההחלטה המוקדמת במועד. * **סיכון דיוני מחושב:** ההחלטה מלמדת כי בחירה מודעת של צד דיוני שלא להגיש ערעור בזמן, מתוך ציפייה לתוצאה מסוימת בהליכים אחרים, היא סיכון שהוא לוקח על עצמו, וכאשר הסיכון מתממש, אין לו להלין על כך. **מסקנה:** הבקשה להארכת מועד נדחית בשל היעדר "טעמים מיוחדים", תוך הדגשת עקרון סופיות הדיון והעובדה שהמבקשים בחרו שלא להגיש בקשת רשות ערעור במועד על פסק הדין מושא הבקשה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה.