ע"פ 1935/20

תקציר

את הערעור, שעניינו תיק עבירת מין, יש לדחות משני הצדדים. זוהי המסקנה אליה הגענו לאחר בחינה מדוקדקת של טיעוני הצדדים. פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו ערכאות הערעור נמנעות ככלל מלהתערב בקביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית משפט קמא, הנמצא בעמדה טובה יותר להעריך את הראיות ואת עדויות העדים ממקור ראשון. במקרה דנן, אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי עדותה של המתלוננת הייתה אמינה ומשכנעת מעבר לספק סביר, יחד עם הראיות החיצוניות התומכות בה. בית המשפט המחוזי בחן בקפידה את עדותה של המתלוננת וזיהה סימני אמת, למרות חוסר עקביות וקשיים מסוימים. בנוסף, תוצאות הבדיקה הגופנית תומכות בגרסתה של המתלוננת לאירועים. עדותו של המערער נמצאה בלתי אמינה, והחלטת בית המשפט המחוזי בגזר הדין, המביאה בחשבון את השלכותיה הקשות של פגיעה מינית, בעיקר בקטינים, ראויה אף היא וראויה לחיוב. היעדר חרטה או נכונות לתקן את המצב מצד המערער מדגיש עוד יותר את הצורך בענישה מחמירה. החלטה זו נועדה להעביר למתלוננת את האמון של מערכת המשפט בגרסתה ובהכרה בפגיעות הטראומטיות שנגרמו לה. השופטים מקווים שהמתלוננת תמצא מזור ושלווה, ומציעים לדחות את הערעור על הסף. השופט י' וילנר מספק את חוות הדעת, והשופטים י' וא' גרוסקופף מסכימים.