פש"ר 1710/09

תקציר

התיק נסוב סביב עסקת העברת יהלומים שבוצעה בין הבנק הבינלאומי לבין המשיב אשיש. המבקש, המשמש כנאמן לנכסיו של יעקב אייזנמן, מבקש לבטל את העסקה או לקבל את ההפרש בשווי היהלומים בין מועד הפקדתם לבין ביצוע העסקה. אייזנמן, סוחר יהלומים וחבר לשעבר בבורסת היהלומים, שדד את היהלומים שלו בלונדון, מה שהוביל להגשת בקשה לפשיטת רגל. היהלומים המדוברים הופקדו כבטוחה לחובותיו של אייזנמן. הנאמן טוען כי יש לבטל את העסקה מסיבות שונות, לרבות היעדר הוכחות למשועבדים של היהלומים, הפרת פקודת פשיטת הרגל ומימוש לא תקין של המשכון לפי חוק המשכון. מנגד, טוענים המשיבים כי היה הסכם משכון תקף וכי הבנק פעל כראוי במכירת היהלומים. עוד הם טוענים כי טענות הנאמן נגד אשיש מופרכות, שכן אשיש לא היה מעורב בעסקת המשכון ופעל בתום לב במהלך עסקת המכר. לאחר בחינת העובדות ובחינת הדינים החלים, מצא בית המשפט כי היהלומים אכן שועבדו לבנק על פי חוק השעבוד. גם עסקת המשכון נמצאה חוקית, שכן היא התרחשה שנים לפני פשיטת הרגל של אייזנמן ולא הייתה כפופה לביטול לפי פקודת פשיטת הרגל. כמו כן, קבע בית המשפט כי מכירת היהלומים נעשתה באופן המקובל בשוק ומבלי לגרום נזק כלשהו לאייזנמן. הבנק קיבל מספר הצעות ומכר את היהלומים לכל המרבה במחיר, והמחיר שהתקבל היה סביר בהתחשב בתנאי השוק התנודתיים. באשר לשאלה האם אייזנמן קיבל הודעה ראויה על מימוש המשכון, מצא בית המשפט כי קיימת מחלוקת בעניין זה. עם זאת, מאחר שלא הוכח כי נגרם נזק לאזנמן, ההכרעה בשאלה זו הייתה מיותרת. בעקבות זאת דחה בית המשפט את בקשת הנאמן לבטל את העסקה או להשיב את שווי היהלומים. לבסוף החליט בית המשפט כי אף אחד מהצדדים לא יחויב בהוצאות, בהתחשב במורכבות התיק ובכוונת הנאמן להיטיב עם הנושים.