מ"ת 3920/09

תקציר

השופט מצא ראיות מספיקות לכזבים הקושרים את שני המשיבים למעשים המיוחסים להם בכתב האישום. השופט הבהיר את אמת המידה המשפטית בעת שמיעת בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים, והיא בחינת הפוטנציאל הראייתי של חומר החקירה מבלי לקבוע ממצאים מזכים או מפלילים או לקבוע מהימנות. השופט עיין בחומרי החקירה ומצא כי יש בהם די ראיות ראייתיות, שאם מאמינים בהן, יש בהן כדי להוכיח את אשמת המשיבים. בכלל זה דבריו של שותפו לפשע, יחיא, שפירטו את מעורבותם של המשיבים בהעברת הנשק, שאוששו בראיות אחרות. השופט ציין כי שתיקת המשיבים או האליבי הלא משכנע חיזקו את הטענה נגדם. בנוסף, השופטת ציינה סתירות בסיפורי המשיבים ובראיות אחרות, כגון רישומי רכב שכור וצילומים של הנשק. השופטת הדגישה כי תפקידו של כל אחד מהמשיבים באירוע לא נבחן, שכן החוק רואה בכל השותפים אחראים במידה שווה. השופט הגיע למסקנה כי הראיות הנסיבתיות מהוות בסיס מספיק להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום. כמו כן הועלו חששות בדבר הסכנה הנשקפת מהמשיבים לשלום הציבור, במיוחד נוכח אופיו האלים של הפשע וכוונתם לכאורה לשבש את הצדק. למרות חששות אלה, שקל השופט חלופות מעצר, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות של המשיבים ובאפשרות הפיקוח. השופט הורה לשירות המבחן להגיש סיכומים על מסוכנותם של המשיבים ואפשרויות הפיקוח האפשריות, וקבע מועד לטיעונים נוספים. המשיבים נדרשו לספק פירוט של כתובות חלופיות מוצעות ומפקחים, והוזכרה כאפשרות בטוחה כספית גבוהה. השופט הדגיש כי ההחלטה אינה סופית והמשיבים יישארו במעצר עד למתן צו נוסף. הדיון נקבע ל-19 באוקטובר 2009.