ע"ע 64278-01-15

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב הסכם מ-1969 ומכתב מ-1974 בין התעשייה האווירית, ההסתדרות ומבטחים, קרן פנסיה. על פי הסכמים אלה, דמי הניהול של סניף קרן הפנסיה הפועל בשטח התעשייה האווירית יחושבו כאחוז קבוע של ניכוי מתשלומי השכר. כל עודף שייווצר בין אחוז התשלום לבין הוצאות הניהול בפועל יוקצה לרווחת עובדי התעשייה האווירית. בית המשפט בחן האם הסכמים אלה מהווים הסכם סטטוטורי הסותר את תקנות קרנות הפנסיה ואת החוק. כמו כן הוטל עליה לקבוע את ההשלכות של ביטול ההסכם, לרבות שאלת יתרת הכספים בחשבון דמי הניהול, שמבטחים ביקשה להחזיר. בית המשפט מצא כי ההסכמים חרגו מההטבות הניתנות לעובדי התעשייה האווירית ולכן אינם תקפים. היא הסכימה עם החלטת בית הדין האזורי כי יש להעביר את הכספים שנצברו בחשבון דמי הניהול למבטחים. כמו כן, דחה בית הדין טענות בדבר תחולתו הפרוספקטיבית של הביטול, סמכותו של בית הדין לעבודה ותקופת ההתיישנות. בית המשפט קיבל את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי והטיל את נטל ההוכחה על המערערים (התעשייה האווירית וההסתדרות). לבסוף, בית המשפט קבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.