ע"א 10892/02

תקציר

במקרה דנן, ערערו המערערים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר עיכב את ההליכים נגד המשיבים בשל הסכם בוררות, למרות שהמשיבים לא היו צד להסכם האמור. המחלוקת נגעה לקרקע באילת המיועדת לבניית מלונאות. הזכויות בקרקע היו שייכות בתחילה למלון אואזיס אילת בע"מ, כאשר המניות נשלטו באמצעות חברות זרות על ידי קבוצת חווס. בשנת 1992 נחתם הסכם פיתוח עם חברת מרכזי בקרה בע"מ, בו כיהנו המשיבים זיסר ושמואל שמוחה, אשר כלל סעיף בוררות. בהמשך רכשו המערערים חצור ומגל מניות באמצעות הסכמי רכישה מהחברות הזרות, הכוללים סעיפי בוררות בדין האנגלי. הסכם ביטול הנאמנות כלל גם סעיף בוררות בדין הישראלי. הוגשה תביעה על ידי המערערים המאשימה את זיסר ושמוכה במצגי שווא במהלך המשא ומתן. המשיבים ביקשו לעכב את ההליכים בהסתמך על הסכמי הבוררות. בית המשפט המחוזי נעתר לכך, וראה במשיבים צדדים דה פקטו להסכמים. עם זאת, בערעור נקבע כי לא התקיימו הסכמי בוררות ישירה בין המערערים לבין המשיבים. מרכזי השליטה ומנהליה לא היו מחויבים לסעיפי הבוררות של הסכמי הרכישה, שכן הם לא נכנסו לנעליהם של בעלי המניות של איסמר ואלומה. הערעור התקבל, תוך שהוא הופך את החלטת בית המשפט המחוזי ודוחה את הקפאת ההליכים, תוך הטלת הוצאות על המשיבים.