עע"מ 3927/10

תקציר

בפסק דין זה שקל בית המשפט בכובד ראש את נסיבותיהן של שתי מבקשות - המבקשת מס' 1, אזרחית פיליפינית, והמבקשת מס' 2, קשישה במצב בריאותי לקוי - אשר ביקשו להאריך את רישיון השהייה והעבודה של המבקשת מס' 1 כמטפלת בישראל. ההיתר הראשוני של המבקשת מס' 1 הוארך מספר פעמים, אך נדחה משלא פנתה לרשויות הרלוונטיות לקבלת הארכות נוספות. בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דחה את עתירתם הראשונה והשנייה של המבקשת להארכת שהותה של המבקשת מס' 1, בנימוק שהיא מיצתה את תקופת השהייה המרבית האפשרית בישראל ואי עמידתה בדרישות החוק להארכות נוספות. בית המשפט הורה לה לעזוב את הארץ עד למועד שנקבע. המבקשים ערערו על פסק דין זה וכן ביקשו סעד זמני עד להכרעת הערעור. השופט קיבל את הבקשה לסעד זמני, למרות שקבע כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים. החלטה זו התבססה על שיקול של מאזן הנוחות, תוך הכרה בפגיעה הקשה הפוטנציאלית במבקש מס' 2, הנשען במידה רבה על טיפולו של המבקש מס' 1. השופט נימק את החלטתו בכך שבמקרה זה, פוטנציאל הפגיעה במבקש מס' 2 גובר על השיקולים נגד היענות לבקשה. לפיכך, המבקש מס' 1 יהיה רשאי להישאר בישראל עד לשמיעת הערר, המתוכננת למועד מאוחר יותר. פסק דין זה מעניק ארכה זמנית לשהותו של המבקש מס' 1 בישראל, עד לתוצאות הערעור, תוך הבטחת עדיפות לשלומו של המבקש מס' 2 בתקופה זו.