ע"ב 273/01

תקציר

התובעת, עובדת במקצועה, תבעה שלושה נתבעים - שתי חברות ואדם פרטי, מר בנדל מרסל - לפיצויי פיטורים בעקבות פיטוריה. לטענתה, מר מרסל, בעל החברות, העסיק אותה אישית ויש להטיל עליו את האחריות לתשלום פיצויי הפיטורים לאחר שעבד אצלו במשך עשר שנים. רק מר מרסל הגיש כתב הגנה, בו הכחיש יחסי עובד-מעביד וטען כי אינו אחראי לחובות החברות. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית הדין הייתה האם ניתן להטיל על מר מרסל אחריות אישית לפיצויי הפיטורים של התובע. בית הדין בחן את העובדות, לרבות עברה התעסוקתי של התובעת אצל מר מרסל והחברות, נסיבות פיטוריה והקשיים הכלכליים של העסקים. היא הגיעה למסקנה שמרסל הקים ופירק חברות באופן שיטתי כדי להימנע מתשלום הטבות לעובדיו. הוא גם המשיך להעסיק את התובעת גם כאשר ידע שאינו יכול להרשות לעצמו לשלם לה פיצויי פיטורים. יתר על כן, חתימתו של מר מרסל על מסמך התחייבות לשלם את פיצויי הפיטורים של התובעת והודאתו כי בכוונתו לשלם לה באופן אישי, תמכו בתביעתה. בית המשפט החליט להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על מר מרסל אחריות אישית, ביחד ולחוד עם החברה האחרונה בה עבדה (ריקסי בע"מ), לפיצויי הפיטורים של התובעת. החלטה זו הייתה מוצדקת בשל השימוש לרעה של מר מרסל בצורת התאגיד, חוסר תום לב וניסיונו למנוע את ייצוגו באמצעות החברה. בית המשפט הורה לריקסי בע"מ ולמר מרסל לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 22,000 ש"ח צמודים ובריבית מיום 1.12.00 והוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח. תביעת התובעת לפיצויי הלנה נוספים נדחתה. לצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.