ת"פ 34621-12-14

תקציר

הנאשם הואשם בחטיפת קטינה ובביצוע מעשים מגונים בה. הקטינה, שהמתינה לטרמפ בתחנת אוטובוס, עלתה למוניתו של הנאשם בתואנת שווא כי ייקח אותה לביתה וייתן לה ממתקים. במקום זאת, הסיע אותה הנאשם ליער מרוחק מביתה וביצע בה מעשים מגונים, לרבות נגיעה באיבר מינה והחדרת לשונו לפיה. בסופו של דבר הצליח הקטין להימלט ונמצא על ידי נהג חולף. בית המשפט הרשיע את הנאשם באישומים נגדו. בית המשפט קיבל את גרסתה של הקטינה לאירועים, אשר נתמכה במספר עדים שראו את הקטינה מיד לאחר האירוע והעידו על מצבה הנפשי הנסער. בית המשפט מצא ראיות תומכות גם בהודאתו של הנאשם, שכללה חיבוק ונשיקות על הלחי, שכן לטענתו אלה נועדו להרגיע את הקטין. בית המשפט הדגיש כי מעשים אלה אינם יכולים להיחשב כחפים מפשע, בהתחשב בנסיבות ובמכלול התנהלותו של הנאשם. בנוסף, בית המשפט קבע כי הנאשם שיקר בחקירתו והפגין התנהגות מפלילה לפני ואחרי העבירה. לעומת זאת, בית המשפט לא מצא את עדותו של הנאשם אמינה, וציין כי היא מלאה בחידות ובסתירות פנימיות. גם טענת הנאשם כי כיבה בטעות את מכשיר ה-GPS של המונית במהלך ביצוע העבירה נדחתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר והרשיע את הנאשם בחטיפה ובמעשה מגונה בקטין.