עח"ק 16107-10-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים משפטיים: **עובדות המקרה:** העוררת, קימברלי-קלארק ישראל בע"מ (להלן: "קימברלי"), הגישה ערר לבית הדין לענייני מים בחיפה כנגד החלטת הרשות הממשלתית למים וביוב (להלן: "הרשות") לדחות את השגתה בנוגע לאופן חיובה בדמי מים. קימברלי הפעילה מפעל תעשייתי שצרך כמויות משמעותיות של מים. בשנת 2011, קימברלי החלה לטייב מים מליחים (שאינם ראויים לשתייה) לצורך הפחתת השימוש במים יקרים יותר מהמערכת הארצית. הרשות אישרה זאת, הכירה בעלויות קימברלי, והעניקה לה פטור מהפקת טיוב למשך 10 שנים, עם אישור שנתי מתחדש. לאחר שבע שנים, ביוני 2018, הרשות החליטה לחייב את קימברלי בדמי הפקת טיוב, מה שהוביל להגשת השגה שנדחתה, ובעקבותיה ערר לבית הדין. **טענות קימברלי:** 1. **אי-חוקיות הדרישה:** דרישת התשלום נגזרה מתיקון 27 לחוק המים, אך הוראות המעבר בו לא התייחסו למפעלים שקיבלו פטור מהיטל הפקה והסתמכו עליו. קימברלי לא זומנה לשימוע לפני קביעת כללי המים (חישוב עלויות ותעריפים להפקה והולכה, התשנ"ז- 2017). 2. **תחולת הכללים:** סעיף 22 לכללי המים קובע תחולה מ-1.7.17, אך סעיף 23 מסייג כי לגבי צרכני תעשייה כמו קימברלי, התחולה היא מ-1.1.18. דרישת התשלום נוגעת למים שהופקו במחצית השנייה של 2017, תקופה שבה הכללים אינם חלים עליה. 3. **סיווג שגוי:** הרשות טענה שמפעל קימברלי אינו מפיק מים לתעשייה אלא לצריכה ביתית, טענה שקימברלי דוחה, שכן הרשות מכירה את ההפקה התעשייתית שלה משנת 2011. 4. **רישיון אספקה:** רישיון האספקה של קימברלי מאשר הפקת מים לצריכה עצמית בלבד. 5. **החלת הכללים:** כללי המים קובעים כי לגבי מי שקיבל פטור מהיטל הפקה, הכללים יחולו רק מ-1.1.2020 (סעיף 24(ב) לכללים). 6. **אי-תשלום על מים מליחים:** גם לאחר תיקון 27, קימברלי פטורה מתשלום עבור מים מליחים שאינם ראויים לשתייה. 7. **עלויות גבוהות:** הפעלת הנוסחאות המתאימות מובילה לכך שתעריף ההפקה גבוה מתעריף האספקה. 8. **אי-תחולה רטרואקטיבית:** ביטול הפטור מהיטל ההפקה נוגד עקרונות יסוד של אי-תחולה רטרואקטיבית של חקיקה ומפר את זכויותיה. 9. **סמכות בית הדין:** סעיף 31 לחוק המים מאפשר לבית הדין לדון בשינוי תנאי הרישיון. החלטת הרשות לשנות את הרישיון ולגבות תשלום הינה שינוי תנאי רישיון. הפטור מתשלום הוא תנאי מהותי ברישיון. **טענות הרשות:** 1. **העדר סמכות עניינית:** הערר נוגע להחלטת הרשות לדחות השגה בגין חיוב בדמי מים, ולא לרישיון או תנאיו. סמכות עניינית לדון בכך נתונה לבתי המשפט המוסמכים, לא לבית הדין לענייני מים, שסמכותו מוגבלת לסעיף 140 לחוק המים. 2. **שינוי חקיקתי:** תיקון 27 לחוק המים משנת 2017 ביטל את משטר היטלי ההפקה והחליפו בשיטת חיוב בדמי מים. שינוי זה ביטל גם את הוראות התקיפה על החלטות בעניין היטל הפקה, והחיל את הדין הכללי בנושא תקיפת הודעות חיוב. 3. **דרך תקיפה:** תקיפת חיוב על ידי תאגידי מים נעשית בפני הטריבונל המוסמך לדון בהשגות על דרישות תשלום, ולא בפני בית הדין למים. 4. **שיהוי:** קימברלי איחרה את המועד להגשת ערר על תנאי הרישיונות, שכן סעיף 31 לחוק קובע מועד של 21 יום. 5. **פטור כהוראת מעבר:** הפטור מהיטל הפקה, שניתן לפני תיקון 27, ניתן במסגרת נוהל הפקת טיוב, והיה הוראת מעבר "לפנים משורת הדין". במסגרת התיקון, הפטור "גולם" בחישוב דמי המים לפי סעיף 24 לכללי המים. 6. **סמכות קביעת פטור:** סמכותה של הרשות לקבוע פטור מהיטל הפקה במסגרת הנוהל, נבעה מסעיף 7(2) לחוק המים בנוסחו הקודם לתיקון 27. לאחר התיקון, בוטלה התוספת השנייה, ובכך בוטלה הסמכות לקבוע פטור בנוהל. 7. **היעדר שינוי ברישיון:** הרשות טוענת שלא חל כל שינוי בתנאי רישיון ההפקה של קימברלי, והפטור "גולם" במסגרת עלויות שהוכרו לה לפי סעיף 24 לכללי המים. 8. **סמכות בית הדין:** חיוב בדמי מים אינו נמנה על הסעיפים המקנים לבית הדין למים סמכות עניינית. **דיון והכרעה של בית הדין:** בית הדין דן תחילה בשאלת הסמכות העניינית. 1. **אופי בית הדין:** בית הדין לענייני מים הינו ערכאה מיוחדת שסמכויותיה מוגדרות באופן מפורש בסעיף 140(ב) לחוק המים. החוק אינו כולל סעיפי הסמכה שיוריים או כלליים. 2. **מצב משפטי קודם לתיקון 27:** לפני תיקון 27, סעיף 117 לחוק המים איפשר ערר על היטל הפקה בפני בית הדין, וסעיף 118(ב) התייחס לשינוי רישיון הפקה. 3. **השפעת תיקון 27:** תיקון 27 לחוק המים ביטל את סימן ב' לפרק הרביעי, שכלל את הוראות הערר על היטלי הפקה. מטרת התיקון הייתה רפורמה בניהול משק המים. 4. **השלכות התיקון על הסמכות:** לאחר תיקון 27, החוק אינו מאפשר עוד הגשת עררים לבית הדין בעניינים מסוימים, לרבות חיובים הכרוכים בדמי מים. זאת, בניגוד לטענת קימברלי, אינה שלילת זכות יסוד, אלא הפניה לערכאה שיפוטית אחרת המוסמכת לדון בכך. 5. **היעדר הסמכה מפורשת:** בית הדין לא מצא כל סעיף בחוק המים שמסמיך אותו לדון בעניינו של הערר, אף אם יובן כי הדבר נרמז. ההסמכה, היכן שניתנה, הינה מפורשת וברורה. 6. **עקרונות משפטיים רלוונטיים:** * **חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ז-2017:** מהווה את הבסיס לשינוי השיטה מ"היטלי הפקה" ל"דמי מים". * **כללי המים (חישוב עלויות ותעריפים להפקה והולכה), התשע"ז-2017:** קובעים את אופן יישום השינוי, לרבות הוראות מעבר. * **סעיף 140(ב) לחוק המים:** מגדיר את סמכויות בית הדין. * **עקרון אי-התחולה הרטרואקטיבית:** קימברלי טענה שהשינוי מהווה תחולה רטרואקטיבית, אולם טענה זו לא הוכרעה עקב סילוק הערר מחוסר סמכות. * **זכות הגישה לערכאות:** בית הדין קבע שאין זו שלילת זכות יסוד, אלא הפניה לערכאה אחרת. **הכרעת בית הדין:** בית הדין קיבל את טענת הרשות בדבר העדר סמכות עניינית ו**מחק את הערר**. **הוצאות:** קימברלי חויבה לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ לידי הרשות. **חידושים משפטיים:** 1. **מעבר ממשטר היטלי הפקה למשטר דמי מים:** תיקון 27 לחוק המים יצר שינוי מהותי במבנה החיובים בתחום המים, תוך החלפת היטלי הפקה בדמי מים, ושינוי מהותי באופן החישוב והבסיס לחיוב. 2. **הגדרת היקף סמכויות בית הדין לענייני מים:** פסק הדין מדגיש את האופי המצומצם והמפורש של סמכויות בית הדין, וקובע כי כל שינוי בסמכויות אלו צריך לבוא לידי ביטוי מפורש בחקיקה. 3. **השלכות שינוי חקיקה על זכויות קיימות:** פסק הדין מראה כיצד שינוי חקיקתי, כגון תיקון 27, יכול לבטל או לשנות דרכי תקיפה משפטיות, גם אם הדבר משפיע על הסכמים קודמים או על ציפיות של גורמים שהסתמכו על המשטר החוקי הקודם. 4. **הפרדה בין תקיפת תנאי רישיון לתקיפת חיוב:** פסק הדין מבחין בין תקיפת תנאי רישיון, אשר חלקם אכן נדונים בבית הדין (לפי סעיף 31 לחוק), לבין תקיפת חיוב כספי, שהדרך הנכונה לעשות זאת עשויה להשתנות בעקבות חקיקה. 5. **משמעות ביטול סימן ב' לפרק הרביעי:** ביטול זה, כפי שפורש על ידי בית הדין, הוביל לביטול האפשרות להגיש עררים מסוימים לבית הדין, והפנה את הצדדים לערכאות שיפוטיות אחרות. **סיכום:** פסק הדין של בית הדין לענייני מים מדגיש את החשיבות של הגדרת סמכויותיה של ערכאה שיפוטית באופן ברור ומפורש. השינוי החקיקתי המשמעותי שבוצע בתיקון 27 לחוק המים הוביל לשינוי בשיטת החיוב וגם השפיע על דרכי התקיפה המשפטיות. בעוד שקימברלי טענה כי החלטת הרשות שינתה את תנאי הרישיון שלה באופן המצדיק ערר בפני בית הדין, בית הדין קבע כי סמכותו אינה כוללת דיון בחיובים מסוג זה לאחר השינוי החקיקתי, ועל כן הערר נמחק מחוסר סמכות עניינית.