ע"א 94/79

תקציר

חוק תביעות נספי השואה קובע את התנאים לקבלת פיצויים בגין רדיפות הנאצים, לרבות שכר הטרחה שעורכי דין יכולים לגבות עבור הטיפול בתביעות. מקרה זה נסוב סביב מהות הפיצוי שקיבלו המערערים ושכר הטרחה הראוי על פי החוק. בית המשפט העליון קבע כי הפיצוי, אף שהוא תשלומים חד פעמיים בחלקו, נופל תחת ההגדרה של "קצבה" וכפוף לתשלום מקסימלי של 20%. בית המשפט פירש את החוק כך שיכלול הליכי ריפוי בהגדרת "תביעה" וקבע כי הטיפול בתביעות אלה מזכה את עורך הדין בשכר טרחה המבוסס על סך הקצבאות שקיבל, ללא חיובים נוספים. כמו כן, חויבו המשיבים לשלם ריבית על האגרות המופרזות בשיעור שנתי של 11% מיום הגשת התביעה, שתשולם במארק גרמני אם הדבר מותר על פי דין. פסק הדין הבהיר את הגדרת מושגי המפתח בחוק תביעות נספי השואה וקבע תקדים לפרשנות האגרות המותרות על פי החוק, תוך הבטחת פיצוי הוגן לנפגעים תוך הסדרת שכר הטרחה.